הסיפור אודות דמוקרטיה הטנק

 

)ובו יסופר סיפור שקרה באמת אודות הטנק דמוקרטיה והקורות אותו בארעא דישראל ביום כ"ה שבט ה' אלפים תשפ"ג).

 

יום אחד עלתה חבורת לוחמים מקשישים אל הרמפה המאובקת של בן גילם, טנק צנטוריון שוט קל 2ב, למרגלות תל א-סאקי, העמיסה אותו על מוביל, פרסה על תובתו הנדהמת עותק ענק של מגילת העצמאות, הכריזה בחגיגיות כי מהיום ייקרא שמו בישראל "דמוקרטיה", משחה אותו למלוכה כ"סמל המאבק" ואז לקחה אותו לטיול ברחבי ארץ הקודש.

ואני מניח כי דמוקרטיה, שעד אז קראו לו סתם 2ב ומעולם לא היה סמל לדבר והמאבק היחיד שניהל היה מול אשדות טנקי T-55 בירוק-צהוב שגלשו ממזרח, התרגש מאד בירידות של צומת בית המכס בואכה גשר בנות יעקב, ומן הסתם נזכר בדרך ההפוכה שעשה בליל השביעי לאוקטובר 73' על זחליו, מטפס בנחישות אל הרמה העשנה, וצינה עברה בשִׁדרתו ותותחו נע ונרעד.

ועוד אני מניח, כי מסתמא כלל לא ידע שבעצם נבחר כברירת מחדל, מאחר היה קל משמעותית לסחבו מתחת לאפן של הרשויות משאר האופציות המופלאות שעלו על שולחן מוקיריו הפתאומיים (האריה השואג של תל חי, הטנק של דגניה והפרוטזה של טרומפלדור. אמיתי לגמרי, מוזמנים לבדוק אותי).

אבל המסע המופלא של דמוקרטיה הסתיים מוקדם מהצפוי, באשר המשטרה חדלה את טיול היובל שלו כבר בצומת גדות. ממרומי המוביל שלו צפה הצנטוריון הזקן בתדהמה בלתי מסותרת כיצד מנסים חבריו בני האנוש מהמלחמה ההיא לשכנע את השוטרים כי נלקח בהשאלה בלבד וכי מובטח שיחזור הביתה בשלום מיד בסוף ההפגנה, ובקרבי הפלדה שלו כבר החלה להתרקם המשאלה לחזור להיות סתם טנק 2ב בתל א-סאקי, ליד חבריו הותיקים בני גילו, הצנטוריונים 2א ו-2ג, התותח הנגרר 122 מ"מ, שתי הזלדות והבי.טי.אר.

ואני, שקראתי עוד במשרד על עלילותיו של דמוקרטיה אך לא ידעתי מה עלה בגורלו, התגלגלתי לי הביתה בסוף יום עבודה. בין צומת המפלים לצומת קצביה עלה ממש מולי מוביל טנקים, לכאורה מחזה היותר רגיל במחוזותיי, אבל לבי אמר לי אחרת. ובאמת, כשחלפתי על פניו, ראיתי שמדובר בלא פחות ממיודענו דמוקרטיה בן צנטוריון, ישמרהו צור ויחייהו, מטפס בכבדות במעלה כביש 87, וכמה עשרות מלווים על מהבהבים וניידת משטרה משתרכים מלפניו ומאחריו ועושים לו כבוד.

הנה תמו יום קרב וערבו ודמוקרטיה שב הביתה, כי עם כל הכבוד לענייניהם הבוערים של בני האנוש - כל הסיפור הזה היה קצת גדול על מידותיו בסופו של דבר. את הלילה כבר עשה על משמרתו, ברמפה הותיקה והמוכרת צפונית לתל, צופה מזרחה נוכח פני אויב. ובאשמורת השלישית, לאחר שהחליף משמרות עם 2א, ממש לפני שעצם את מדפיו - נזכר במאורעות היום שחלף, תהה בפעם האלף ההיו או חלם חלום, ואז צודד את צריחו, הנמיך את קנהו, חייך חיוך רחב ונרדם.

 

כמה ימים מאוחר יותר הלכתי לבקר את דמוקרטיה בתל א-סאקי, מרחק כמה דקות ממקום עבודתי. רציתי לבדוק מה שלומו ואיך הוא מרגיש. מצאתי אותו במקומו הרגיל, עומד על משמרתו ותותחו פונה מזרחה.

דמוקרטיה מצדו בעיקר שתק, אך מבין השיטין של שתיקותיו ניתן היה ללמוד על סעור נפשו נוכח המאורעות הדרמטיים שעברו עליו אך לפני כמה ימים. לבסוף שאל אותי מה שלום הלוחמים שגררו אותו והאם יצאו בשלום בדינם. עדכנתי אותו שבינתיים הספיקו לחזור על אותו תרגיל, הפעם עם שריונית בריטית מקיבוץ גשר, ושגם הפעם לא הגיעו רחוק. דמוקרטיה התגרד במבוכה ותהה האם לדעתי יש מקום להכין נפשית את חבריו מהתל - טנקים 2א ו-2ג והתותח הנגרר 122 מ"מ ושתי הזלדות והבי.טי.אר - למקרה שהחברים ממחאת כיפור יחליטו לזמום גם עליהם ויפתיעו אותם עם מובילים באישון ליל. "הם כבר לא צעירים", רמז בדאגה בלתי מסותרת. אמרתי לו שלא נראה לי שהחבר'ה ההם יתעסקו שוב עם תל סאקי.

דמוקרטיה נאנח אנחה ארוכה מעומק מצערותיו ואז אמר בשקט: "תנו לזיכרון את אשר לזיכרון ולמחאות את אשר למחאות. אין לנו מה לחפש בירושלים או בתל אביב, גם לא בזקנתנו וגם לא על מובילים. תנו לנו להישאר פה, במקום בו נלחמנו עד שעצרנו. עכשיו אנו נחים, וגופינו המחלידים כבר יספרו בשתיקה, לכל מי שיטה אוזנו לשמוע, את מארת הקרבות וכובד המערכה ותאלת המלחמה וזוהר הרֵעוּת וגבורת המגינים וזיו העלומים שזרח וכבה, קצר וחטוף כפריחת האביב. ואנו די לנו בזה".