והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום חמישי, 6 בינואר 2022

מילואים, קו גולן, חורף 2022 - בלוע הגעש

א. חמש עובדות שאולי לא ידעתם על תל פארס:
1. שמו העברי הוא תל זוהר, ע"ש רס"ן יוחנן זוהר שנפל על התל במהלך יום קרב קשה במלחמת ההתשה הסורית. שעה אחת לאחר שנפל נולד בנו, גולן
.
2. הוא הדרומי ביותר מבין התלים הגעשיים בגולן.
3. הוא מתנשא לגובה 930 מטר ועל פי רוב יירד בו שלג לפחות פעם בשנה.
4. חלקים לא קטנים ממנו גולחו לטובת כריית טוף וסקוריה.
5. המדינה מתכננת להקים עליו ובסביבתו ארבעים טורבינות רוח לייצור חשמל ירוק.

ב. הבוקר, כשעלינו על התל, היה בהיר מאד וקר מאד. היו לי שני חמצווארים על הראש ועדין קפאו לי האוזניים. גובהו של התל מאפשר לראות למרחוק הן לעומק הגולן הישראלי והן לעומק הגולן הסורי, מה שהופך אותו מטבע הדברים לנקודה אסטרטגית ראשונה במעלה.
מחלקת טנקים מרכבה סימן 4 מפנה קנים מזרחה, ערוכה לקדם פני אויב פוטנציאלי.
המוצב עצמו, אגב, יושב ממש בלוע הר הגעש, כך שיש לקוות שלא יתחשק לתל לשבור את שנת כמה מיליוני השנים שלו ולהתפרץ מחדש.
אנחנו בכלל הגענו כדי לטווח בסגנון חופשי. כל אחד מסדר לעצמו פחיות ובקבוקים על הסוללה ואז אנו מתפנים להוריד אותם בירי לקול מצהלות המעודדים. כפי שרוב הקוראות כאן יודעות, לפעמים גברים הם ילדים בני 40 שרק רוצים לשחק.


ג. מורשת קרב
:
מיד עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שטפו הכוחות הסורים (בעדיפות מספרית של 1:10) את מערכיה המדוללים של חטיבה 188 לכל אורך פתחות רפיד וכודנה ומהר מאד הפכו את תל פארס למובלעת ישראלית בעומק שטח האויב. עוד קודם לכן, ממש בתחילת המלחמה, ירדה שישיית מיגים על התל, הפציצה את כלי הרכב שהיו עליו (ובכללם רכבי כוחות הנ.מ.) ופצעה פצעי מוות את חייל הנ.מ. מיכאל אוחיון. סוללת תותחים מגדוד בה"ד 9 קיבלה פקודה לנוע מעמדתה למרגלות התל ולשפר עמדות מערבה, נתקלה על ציר הנפט בפלוגת טנקים סוריים ונפגעה קשות בקרב קצר ומר. על התל נותרו כמה עשרות חיילים, מיעוטם לוחמי גדוד 50 והשאר לוחמי נ.מ ונספחים שונים. מסוקים סוריים הנחיתו פלוגת קומנדו למרגלות התל ואז המשיכו לרחף מעליו ולמנוע מחייליו לסגת באמצעות ירי מקלעים. לבסוף שניים מהמסוקים הופלו ואחד ברח, מה שאיפשר לחיילים שעל התל לרדת למטה בתוואי הכביש ולחבור לשאר הכוחות שנותקו מעבר לקוי האויב לצורך נסיגה מערבה.

פעולת הנסיגה החלה עם חשיכה. במה שנודע לימים כ"שיירת הרפאים", עזבו את התל כ-11-15 טנקים ונגמ"ש אחד ועליהם מעל 120 לוחמים (!). במזל עצום הצליחו להשתחל דרך מערכי הסורים ולהגיע בשלום עד לכנרת (למעט חלל אחד, סרן יוסי ספיר, קצין המבצעים של גדוד 53, שנפל למרבה הצער דווקא בתקרית דו"צ בין שיירת הרפאים לבין גדוד 39, גדוד המילואים של חטיבה 188).

כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ.


בתמונה: התל כפי שצילמתי אותו בטיול לפני כמה שבועות. למרבה השמחה, חלק מהכרמים באזור עדיין בתצוגת שלכת יפהפיה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה