והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום חמישי, 23 בדצמבר 2021

יָעִיר קִנּוֹ

 

ציר המפלים, שנמתח ממקום מגוריי למקום עבודתי, נקרא כך על שום שהוא עובר לאורך קו שיא הגובה של שיפוליה המערביים של רמת הגולן, ובהתאמה בזוקים לאורכו כמה וכמה מפלים נאים מאד, מהם מפל עיט, אשד בזלת, מפל האירוסים ומפל גמלא. בכל פעם שיש לי קצת זמן בהלוך או בחזור אני סר לי אל אחד מהם, לשבת ולהרהר, לחזות ולשבוע, לפוש ולהתגעגע.

אמש סרתי לראות מה מצב הנשרים בשמורת קודש גמלא אשר במחוזנו, באשר ידוע לכל בר בי רב שאוכלוסיית נשרי ארץ ישראל ספגה וסופגת בשנים האחרונות אסונות קטסטרופליים בשל הרעלות פראיות, ויש ענין גדול ללכת ולדרוש בשלום הנותרים ולעודדם לבל תיפול רוחם.

בסככת התצפית הגדולה מול מצוקיו האדירים של נחל גמלא, פגשתי את מת'יו, מנייפלס פלורידה, מעריץ מושבע של נשרי ארצנו. כן, הוא מכיר את הנשרים השחורים המנקדים לאלפיהם את שמי מכורתו, אבל איפה הכעורים הללו (שמהם פגשתי כהנה וכהנה מלוא חופניים לפני עשור בפארק הלאומי אברגליידס) ואיפה מלכותו השגיבה של הנשר הארץ-ישראלי שאינה ניתנת לערעור כלל. כמובן אין צורך לומר שדעתי הסכימה לדעתו.

מצאתי את מת'יו שרוי בצער, שכן כבר שעתיים עברו מאז התמקם על שלל מצלמותיו ומשקפותיו וחצובותיו (מינימליזם, כדוע, איננו קו מחשבה נפוץ במיוחד בהגאלדענע מדינה) ברם נשר אחד לרפואה טרם עלה אל קו הרקיע. הרגעתי אותו ואמרתי לו שידוע שהנשרים מבצעים טיסת סיכום יומית בשעות אחר הצהריים המאוחרות ושממש לפני כמה חודשים היינו פה וראינו ארבעה מהם במלוא תפארתם. ובאמת, זמן קצר לאחר מכן עלו שני הסקאוטים הראשונים לטיסת גישוש והבחור לא ידע את נפשו מרוב אושר.

מת'יו מאד קיווה לראות את הנשרים עפים יחד עם הגוזלים, ואמרתי לו שלהערכתי זה ידרוש ממנו לא מעט המתנה וסבלנות, ושאני עצמי לא זכיתי לכך עדיין, גם לאחר לא מעט תצפיות. אבל כדי לנחם אותו ציטטתי לו אגבית את הפסוק "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" ואת פירוש רש"י הידוע על הפסוק והוא התרגש מאד. אמרתי לו שבתור נשרולוג מדופלם הוא בוודאי יודע יותר טוב ממני שנשרים לא באמת מסוגלים לטוס עם הגוזלים על הכנפיים, אבל הוא ביטל אותי מיד בתנועת יד שמאמינים מבטלים בהן קטני אמונה טרוטי עיניים ואמר עזוב אותך, מה זה משנה בכלל כן יכולים לא יכולים, ברור שהם לא יכולים אבל איזו מטאפורה יפה זו, איזו מטאפורה יפה, ועיניו נצצו.

 (צילום: יצחק איתן)

 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה