והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום חמישי, 19 באוגוסט 2021

שבע הברכות של נעמלי


לכבוד אירועי ח"י השנים להולדת בכורתי היפה - הנה סיפור קטן שמעולם לא סיפרתי בפומבי
.

אצלנו הפורטוגזים מחכים חודש בין לידת בת לבין מתן השם בטקס מיוחד שנקרא "זבד הבת" (כיום רבים נוהגים לקיימו כ"בריתה" או "שמחת בת").

הייתי אז אב צעיר ונרגש ורציתי לכתוב תוספת לנוסח המסורתי של הטקס, שהיה קצר מדי לטעמי. חשבתי על קונספט של שבע ברכות שתיכתבנה על בסיס שבע הנשים המוזכרות בברכת מי שבירך של קריאת השם (שרה, רבקה, רחל, לאה, מרים, אביגיל ואסתר) ותוקראנה בטקס זבד הבת על ידי נשות המשפחה.
ישבתי וכתבתי אותן בתנופה אחת.

כמה חודשים אחרי הטקס פנה אלי זוג מיישובנו דאז ושאל אם יוכל להשתמש בברכות מהזבד של נעמה. עניתי שבוודאי, בשמחה. אחר כך בא אולי עוד זוג אחד, וזהו בערך.
כמה שנים אחרי שוטטתי באתר "עתים", המציע טקסים שונים סביב מעגל החיים היהודי, וגיליתי בו את הטקסט שלי, תחת הכותרת המסקרנת "נוסח שבע ברכות לשמחת בת הנהוג העיקר בקרב קהילות צפון אמריקה". הנה כי כן, הברכות שכתבתי חצבו מאליהן כברת דרך נאה בעולמו של הקדוש ברוך הוא...

הייתי משועשע מאד מהעניין ושיתפתי בכך את חברי עמנואל "מנו" מסטיי. מנו מצדו היה מעט פחות משועשע ודרש שארשה לו לפנות למכון עתים ולהעמיד אותם על טעותם. עזוב, אמרתי לו, מה זה משנה בעצם. העיקר שאנשים שמחים בברכות שכתבתי ומשתמשים בהן. קרדיט לא מעניין אותי. משהתעקש הרשיתי לו לפנות אליהם בתנאי שיכתבו כהאי לישנא, שאת הברכות כתב "יהודי ששמח על לידת בתו הראשונה". וכך אמנם עשו, מילה במילה.

מאז אני עוקב מדי פעם בסקרנות אחר גלגוליהן. מאתר "עתים" הן הגיעו לאתרים נוספים כמו "קולך" ו"גלויה". לאחרונה גיליתי שהן מופיעות בערכי הויקיפדיה של הנשים עליהן נכתבו, תחת הכותרת "בתרבות", אבל השיא היה לגלות שחברת מתנות יודאיקה מוכרת אותן בהדפס מהודר תחת הכותרת "ברכה לבת המצווה".

בקיצור, סיפור שמתחיל בקיץ תשס"ג ומאז הולך ומתגלגל לו מעצמו לרוב פליאתי ושמחתי. ואם יום אחד תהיו בטקס שמחת בת ותשמעו את הברכות הללו - אל תגלו לאף אחד אבל הן של נעמה שלי.


בתמונות
:

1. אישה מצלמת את ה"ברכה לבת מצווה".

2. נוסח הברכות באתר "עתים"






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה