צבי ישראל הטפילד

הלילה בחלומי ג'יימס הטפילד ממטאליקה התגייר.

התעדכנתי בחדשות המרעישות דרך סטטוס של חבר בפייסבוק. היתה שם תמונה של הטפילד מחויך מאוזן לאוזן עם כיפה סרוגה לבנה גדולה לראשו. מזל טוב, היה כתוב שם, לאחינו צבי ישראל בן אברהם. צבי ישראל, לא פחות. ג'יימס הטפילד, אליל נעוריי המסוקס, המקועקע באינספור צלבים בוערים? האמנם? ליתר ביטחון רצתי לבדוק בויקיפדיה ושם כבר ריצדה אל מול עיניי, שחור על גבי מסך, הקביעה שאיננה משתמעת לשני פנים "גיטריסט וזמר יהודי-אמריקאי, סולן להקת המטאל מטאליקה". אכן נודע הדבר.

צבי ישראל הטפילד לא בזבז זמן ומהר מאד הגיע לישראל ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש" זעקו כותרות העיתונים ברפרנס צפוי לעייפה לסרט ההוא של רענן אלכסנדרוביץ'). אין צורך לומר שעבדכם הנאמן התייצב כבר להופעה הראשונה (על הפרענצ'עס שנשארו מהטיש שנערך בישיבה של צי"ה ערב קודם) אבל לאכזבת מעריציו בחר הטפילד, בפרץ נקיפות מצפון אופייני, להתנכר לחלוטין לשלל שיריו מן התקופות היותר, איך נאמר זאת בעדינות, סוערות של חייו, ולהתמקד במחרוזת שירים חלבית למדי שעניינה ראיתי-את-האור-פלאס-פסוקים-אקראיים, משל היה המתחאזק הראשון במחוזותינו. גם הצעת הפשרה שלי, לבצע לכבוד הפסח הממשמש ובא את "מאסטר אוף חאמץ", נפלה על אוזניים ערלות. הקהל הביע את אכזבתו בטונים גבוהים למדי, צבי ישראל לקח ללב וגם שירת "אני מאמין" שחתמה את ההופעה לא הצליחה לעמעם את תחושת החמיצות.

מכאן העסק רק הלך והידרדר. צבי ישראל לא ממש הצליח למצוא את עצמו בזהותו החדשה והאדוקה, וגם קהלו, מצדו, לא ממש הצליח למצוא אותו בחזרה. עד שיום אחד, בחדר ההמתנה של "הקליניקה להסרת קעקועין ושאר מיני מרעין בישין" של ר' דבל'ה שוורץ מביתר עילית (שמצדו כבר הרשה לעצמו לדמיין את רווחי העתק שיפיק מיחס הדיו-פר-סנטימטר-עור הפנטסטי שסיפק לו הגוי כביר הגוף והמעוטר) גמלה בליבו של צבי ישראל בן רגע ההחלטה לחזור לחייו הקודמים, נטולי קודשא בריך הוא ושכינתיה.

ובינינו, הן אני והן שאר היהודים סביבי לא ממש הזלנו דמעה נוכח ההתפתחויות הדרמטיות, כי הבה נודה על האמת, עיסוקים מסוימים - כמו, נגיד, להיות פרונט מן של להקת ת'ראש מטאל - מתלבשים טוב יותר על ערלים מגודלי שיער שטרם שמעו על ליקוטי מוהר"ן.

אבל מדי פעם, בהופעות, כשקירק האמט מרביץ סולו גיטרה מכושף, או כשרוברט טרוחיו מפליא ללהטט על הפייב סטרינג תוך כדי הליכת הקוף-בחלסטרה הידועה שלו, נענה להם ג'יימס בריף גיטרה מהיר, מקרב את פיו אל המיקרופון, מחייך, עוצם עיניו, מתנענע בסילודין ושואג "שכויייייח!"