והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שבת, 5 בנובמבר 2016

הטיול שלנו באיטליה - מכתב ראשון בסדרה



שבוע טוב ילדים אהובים 

שלושה ימים לתוך הטיול של קרן ושלי לאיטליה ואני כבר חייב לשתף אתכם בחוויות הנהדרות שאנו חווים כאן.

האמת שהטיול התחיל לנו באופן מאתגר למדי. פספסנו את הטיסה למילאנו וכבר היינו די אובדי עצות. ישבנו בנמל התעופה וניסינו לחשוב איך יוצאים מהברוך. בסוף קרן (כמובן) התעשתה ראשונה ותקתקה לנו טיסה חלופית דרך איסטנבול (עיר מדהימה בפני עצמה. אנחנו חייבים לבקר גם בה בהזדמנות).
בסוף יום עמוס נחתנו במילאנו, עייפים ומותשים, ומיד אספנו את הרכב שלנו (פיג׳ו 208 שחורה ומאגניבה) ונסענו למלון שלנו בוורונה.

אחרי תנומת לילה קצרה יחסית נסענו לבקר בעיר העתיקה של וורונה, שנהר גדול ויפה מפריד בינה לבין העיר החדשה. הסתובבנו קצת בעיר היפה הזו. ראינו את הארינה (זירת גלדיאטורים) העתיקה שלה וגם את המרפסת עליה עמדה יוליה מ״רומיאו ויוליה״ שהחצר שתחתיה הפכה להיות מקדש לאוהבים וכל קירותיה מכוסים באלפים אלפים של לבבות עם שמות בתוכם (גם בעברית!).
בין עוד מלא בניינים עתיקים יפים ומיוחדים, חיפשנו ומצאנו גם את בית הכנסת של וורונה והתרגשנו מאד לראות את האותיות העבריות חקוקות על הקיר. גם בחוץ לארץ ניתן לקבל דרישת שלום מהמורשת ומהשפה שלנו.

ואז, דרך ההסבר של קשיש איטלקי חביב (באיטלקית כמובן. האיטלקים פשוט לא יודעים מילה באנגלית) הבנו כמה ברי מזל אנחנו. בלי שידענו על כך דבר, מתברר שבכל שנה יש קרנבל גדול בוורונה, של תחפושות ותלבושות ואביזרים עתיקים ותזמורות ובובות ענק ורקדנים ותהלוכה מדהימה ביופיה של קלטות וצורות וצבעים, ומכל הימים בשנה הוא נפל בדיוק על היום שלנו בוורונה.
קשה לתאר כמה התהלוכה הזו היתה יפה ומיוחדת. כל קבוצה עשתה משהו אחר. היו קבוצות שרקדו וקבוצות ששרו וקבוצות שהפעילו בובות ענק וקבוצות שביצעו פעלולים וקבוצות שרכבו על אופניים עתיקים ומיוחדים והמון קבוצות של תלבושות מיוחדות. ומה אתם יודעים, היתה אפילו קבוצה מישראל, של אנשים על כיסאות גלגלים שלבשו פאות צבעוניות ושמחות.
התהלוכה המשיכה והמשיכה בלי סוף, אבל היינו צריכים כבר להמשיך ליעד הבא, ונציה  היפהפייה, שהיא בערך אחד הדברים המדהימים שראינו בחיים ועליה אספר לכם במכתב הבא.    

ועד אז, נשיקות וגעגועים עזים לכולכם.
מאתנו, קרן ואבא המטיילים בעולם




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה