והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שישי, 4 בדצמבר 2015

טיפול בלייזר


השם לייזר לויד הסתובב סביבי כבר מזמן, אבל רק כשהלכתי לשמוע אותו (ב"פטריה" בקיבוץ דן) הבנתי למה הנפש שלי דחפה אותי כל הזמן הזה אל שערי ממלכת הצלילים שלו.
לא ארחיב על ההופעה עצמה. מילים ממילא לא יצליחו להעביר את התחושה ומהחוויה. פשוט לכו לראות את התופעה הקוסמית הזו שנקראת לייזר לויד, והנשמה שלכם כבר תמצא דרך לומר לכם תודה.
אבל כאן התכנסנו דווקא בשל צילומי נגינה עצמיים שלייזר מעלה לדף הפייסבוק שלו אחת לכמה ימים.
שם, בצילום סלולרי דהוי על רקע ארון חדר שינה פשוט בשעת לילה, מצאתי את אחד הביצועים הנוגעים ששמעתי לניגון ארבע בבות של האדמו"ר הזקן. בלי תזמורת. בלי מקהלה. בלי התוועדות המונים. רק לב אחד וגיטרה מכושפת שמחוברת אליו בנימים בלתי נראים אך קיימים מאד, ואדם יקר אחד שממריא על כנפי נגינתו אל על ומושיט אלינו יד ואומר בואו תעלו גם.
עליתי.

4 תגובות:

  1. כל כך כל כך יפה
    תביא עוד כאלה

    השבמחק
    תשובות
    1. לא יודע למה התגובה הקודמת לא נחתמה בשמי.
      עקיבא

      מחק
    2. נכון יפהפה?
      הכי פשוט לעקוב אחריו בפייסבוק. כל כמה ימים הוא שם צילום עצמי כזה. לא כל קטע מגיע לרמות האלה אבל כולם יפים.

      מחק