והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום שני, 16 ביולי 2012

סימן ברכה

בהתחלה, לפני שנתייםזה נראה כמו משהו חד פעמי. סוג של אילוזיה, פטה מורגנה. גשם שוטף בעמק יזרעאל באמצע הקיץ?
אבל לפני כמה שבועות זה קרה שוב, והפעם לא רק בצפון אלא גם בדרום הארץ. עיני המסרבות להאמין אף חזו בתמונות של מיני-שטפון באיזור ים המלח. ומפה לשם התגנב אל הלב שמץ קטן של תקווה: אולי, קמעא קמעא, טיפין טיפין, חלום ישן שלי מתחיל להתגשם לו לאיטו?

כי לי ברור כבר שנים, שגשמי קיץ זה מה שהמדינה שלנו צריכה, וכשאני אומר "צריכה" אני מתכוון ברמת הטופ-ליסט. ככלות הכל, בשקלול כולל, מזג האויר המקומי הוא עסקת חבילה מוצלחת למדי (את כל המתלוננים על השמש והחום אני מזמין לנסוע, למשל, לפינלנד, לראות את האלטרנטיבה שמדינות מסוגה מציעות, ועל הדרך לנסות שלא להתפתות לטרנדים פיניים לאומיים רווחים כמו קפיצות מאורגנות מגשרים, עיצוב מתלים דקורטיביים - ולא למעילים - או מסיבות קוקטייל של כדורי מרשם). רק מה חסר? מקלחת. זה הכל. ממטר דו שבועי, ממוקד, נחוש ונדיב, שישטוף את האבק, ינקה את האויר וירענן תחושות ורגשות, שדות ואנשים, זוחלים ויונקים, אמונות ודעות. עצמו עיניים ודמיינו לרגע כיצד הירוק היה נשאר בסביבה ולא דופק ברז לשבעה חודשים, כיצד האויר היה מצטלל, האבק היה שוקע, בני האדם היו מצטננים קצת ונרגעים. והיה כאן שלום. כן, איכשהו אני די בטוח שאם היו כאן גשמי קיץ כבר היה כאן שלום. וגם הרבה יותר שלֵו באופן כללי.

אז האם יש מצב שאנחנו סוף סוף בכיוון הנכון עם הענין הזה, חברים? יכול להיות, אבל זה עוד לא זה. ומאחר וכבר שנו רבותינו במסכת תענית שבענייני גשמים אלוהים לא עושה אאוטסורסינג ושומר את המפתחות צמוד לחזה, נדמה כי הכתובת כאן ברורה מתמיד, ומכאן - גם הפעולות הנדרשות:
1. להחליף דיסקט לגבי גשמים בקיץ: סימן קללה - אאוט. סימן ברכה - אין. כבודם של חז"ל כמובן במקומו מונח, אבל בסופו של יום לא איתרע מזלם לחיות בצילא דגלובל וורמינג.
2. להוסיף לעצרת הרגילה בכותל לפני כל חורף עוד עצרת תאומה בר"ח ניסן.
3. לבטל לאלתר את תפילת הטל (שממילא לא עושה את העבודה מי יודע מה, בינינו) ולהביא אותה במוריד הגשם  all year around.
4. לשגר טיסת מקובלים לשמי הארץ, לטובת הפריית עננים בעזרת צירופים מתאימים (אופציונלי).

ואם תורשה לי פניה אישית לריבון כל עלמין: אם כבר הארץ המובטחת וכל זה, פרגן נא לעבדיך את המערוף הקטן הזה. אפילו אתה תופתע לראות כמה אנשים יגידו לך תודה.

תגובה 1:

  1. דבר ראשון שטף הפוסטים שלך בימי שרב אלו, גם הוא כמים צוננים לנפשמ עיפה. כיף. לגבי חזון הגשם, אני עדה שכבר השמעת את התאוריה הזאת באוזני ויותר מפעם אחת.. אני לא סגורה על זה שזה גבר נעים גשם באמצע הקיץ, אבל לך יש נסיון ממני בתחום, אז עד שפעם אני לא יחווה את זה בעצמי אני יפרגןן לשלל העצות והתיקוניםן שלך בתחום. ובברכת מטרי שמים תבורך.

    השבמחק