עוד על העיוורון

כמו פספוס שמעז לרגע לתת קטנה לז'לוב של הכיתה - נזכרה השבוע מדינת ישראל (ברתת וזיע, יש לשער) לזמן לחקירה את הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, לאחר שאמר על אזרחיה הערבים בערך הכל חוץ מלקבוע רשמית שהם שמים שיליית חתולים בבצק של הכנאפה. כמובן, היא לא מצאה לנכון לעשות כן כשהרב הנזכר קרא שרירותית לא להשכיר להם דירות. כמובן, גם כעת - איש ודאי לא ייגע במשרתו הממלכתית ובמשכורתו המשולמת כדין בידי המדינה שהם, יעני, אזרחים שווי זכויות בה. בכל זאת, לא צריך להיסחף. גם להתעשתות ממלכתית קצרת טווח יש גבולות.

נכון, באנשים טרופים אלה לא קל לשמור על מעמדך בצמרת מנפקי הפנינים של העולם הרבני. בטח לא כשהרב אליוקים לבנון מטיל שוב ושוב את מלוא כובד משקלו למערכה הכבדה, ואף שעוד לא יבש הדיו על פסיקת כיתת היורים הנלבבת שאך הוציא תחת ידו - הוא כבר עובד מן הסתם על זו הבאה, לפיה "הבאה לתת קולה בשיר - קנאים פוגעין בה והלכה ואין מורין כן ואידך זיל גמור לה את הצורה". ובכל זאת, הרב אליהו אינו אומר נואש. יש לו נישה משלו, וקוראים לה ערביי ישראל, ואף אחד לא יעקוף אותו במגרש הביתי.

האמת שכבר נמאס לי לשאול את עצמי ואתכם כיצד מי שמתיימרים לשאת בעולה של הנהגה רוחנית יכולים ללקות בעיוורון מעשי ומוסרי כבד כל כך. כיצד טחו עיני הרב אליהו מלראות את מה שרואה ומבין כל בר דעת, שזכויותיהם ורווחתם של ערביי ישראל הנם לא פחות מאשר אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה; שיחס המדינה אליהם צריך להימצא בחזית חלון הראווה שלנו כלפי העולם בכלל וכלפי העולם הערבי בפרט; שבמידה ומדינת ישראל לא תשכיל להעניק שוויון זכויות מלא ואמיתי לאזרחיה הלא יהודים - לא תהיה לה זכות קיום כמדינה יהודית ודמוקרטית. למעשה, לא רק קיומה של המדינה תלוי בכך, אלא במידה רבה גם חוסנם ובטחונם של יהודי התפוצות, שלאושרם נמנעת מהם הפריווילגיה המפוקפקת לקרוא בעיתון על פסיקות דתיות האוסרות שרירותית להשכיר להם דירות בערי המדינות בהן הם מתגוררים. באיזה מקום בדיוק מציבות אותם הפנינים היוצאות מבית מדרשו של הרב הנכבד?

כשאני פוסע במסדרונות המוסד בו אני מלמד ורואה סטודנטים וסטודנטיות ערביים ממלאים את כיתותיו ונהנים משירותיו מתוך שוויון זכויות מלא – לבי מתרחב בגאווה, באשר אני יודע שגם לקונספט הייחודי של המדינה שלי, מדינת לאום בהגדרתה, יש צידוק ערכי ומוסרי. לרב אליהו וחסידיו, לעומת זאת, עצם המראה הזה היה ודאי גורם אולקוס חמור. כשבקורסים שלי יושבים סטודנטים ערבים ומתאמצים להבין מושגי יסוד של תרבות שאיננה תרבות עמם; שלומדים במאמץ רב על רש"י ורמב"ם ורבן גמליאל - אני מתרשם ומתרגש. הרב אליהו וחסידיו היו ודאי מתגרדים בכל הגוף מעוצם חילול הקודש. שאלה של השקפה, כנראה.

קל לך לדבר, יטענו ודאי תומכיו כנגדי. אתה לא משלם את המחיר של מגורים בשכנות לערבים. מי שמשלם אותו יהיו תמיד בני השכבות החלשות - עליהם הוא נזעק להגן, כביכול. אז נכון, אף אחד לא אוהב לגור ליד שכנים רעים. תאמינו לי, אני גם מדבר מניסיון אישי מאד במקרה הזה. אבל לא שמעתי שהרב אליהו יוצא נגד השכרת דירות לאנשים רעים. לא שמעתי שהוא אוסר להשכיר נכסים לערסים, למשל. אם אתה ערס או בריון או סתם חייל של משפחת דומרני – אהלן וסהלן, אחינו. בוא תניח תפילין ותעשה אצלנו שבת. אבל אם אתה מנתח לב מבית החולים פוריה שבמקרה קוראים לו ד"ר עדנאן – אנא בטובך, תרחיק מאתנו את החמולה שלך עם הגמלים והדרבוקות ואת הילדים שלך עם העיזים והנזלת ואת האישה שלך שאתה בטח מרביץ לה כל ערב עם המסבחה.

זו, חברים, איננה "דאגה לשכבות החלשות". זוהי גזענות לשמה, או לכל הפחות קסנופוביה בוטה. ולא נעים לי לכתוב פה מי יכול היה לברך את הרב וחסידיו לרגל כניסתם למועדון המפוקפק הזה.

חקירה נעימה, כבוד הרב. זה יהיה קצר, לפרוטוקול. לא ייצא מזה שום דבר ולא יקרה לך כלום.

להתראות בפסיקה הבאה.