והיה כמובן המורה לעברית. הוא נתן לנו לכתוב חיבור "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול". אני ישבתי וחשבתי והתעצבנתי. לא ידעתי מה לכתוב.

אחר-כך כתבתי וכתבתי כאילו אחז אותי בולמוס. אני רוצה להיות גם עם שורשים וגם עם כנפיים, כתבתי. למה חייב אדם לוותר על השורשים אם ליבו חפץ בכנפיים?

השורשים מפסידים כל כך הרבה כשהם תקועים באדמה ואינם יכולים לרחף ולראות את נופו האדיר של העץ שהם חלק ממנו ואת היער הגדול שהעץ כולו הוא חלק ממנו.

והציפורים שעל העץ, שזכו ויש להן כנפיים, חסרות הן את האחיזה בקרקע. קיניהן תלויים בחסדיה של רוח סערה ובחוסנו של העץ שבסתר ענפיו הן חוסות.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות אדם עם שורשים וכנפיים.

(אמנון שמוש, תמונות מבית הספר העממי)

יום ראשון, 21 במרץ 2010

המשקיע

חנוכה בבולטימור היה קר. קר אחושילינג. על כן אין כל תימא על כך שעבדכם הנאמן - סרבן סוודרים ו/או מעילים ידוע - התכוון לגמוא את הדרך מהרכב המחומם לחדר המדרגות במהירות שיא. אבל כשיהודי, ויהא יהודי זר, עוצר אותך בדרך במיוחד לומר לך חנוכה שמח - לא תראה לו פנים יפות?

- "א פרייליכען חנוכה, רֶבּ יִיד", כך הזר.
- "א פרייליכען חנוכה", השבתי בשפת הילידים.
- "הו, החנוכה הזה הוא לגמרי פרייליכען בשבילי, זה בטוח", עיני הזר נצצו בחדווה.
- "בודאי", נעניתי לו, "בטח באים הילדים לבקר. נכדים, מתנות, מה רע?"
- הו לא, רֶבּ יִיד, הרבה יותר טוב מזה, תהיה בטוח שהרבה יותר טוב.
- הו, שׁוּר, אתה בטח שמח בגלל הנס, כמו כולנו.
- עוֹל הניסים ועוֹל הנפלוֹאוֹיְיס... אבל בזמן הזה, רֶבּ יִיד, בזמן הזה!
- בזמן הזה?
- כן, בזמן הזה ממש. כי אני סויחר פון דער סטאקמארקעט, אתה מבין? בבורסה. אִיך בִּין א-מוֹשְׁקִיעַ. ובדיוק בחנוכה שנה שעברה החלטתי לפזר את כל הכסף שלי בין חמש חברות שונות. כולם אמרו לי "דוּ בִּיסְט א-מֵשִׁיגֶע", אבל אני ידעתי מה אני עושה. הו, כן! תהיה בטוח שאני ידעתי מה אני עושה.
- אז מה קרה באמת?
- מה קרה? בוא אני אגיד לך מה קרה. קרה בדיוק מה שאני ידעתי שיקרה. החברות האלה עשו הון, פֵארְשְׁטֵייט? עשו הון, ותהיה בטוח שאני ידעתי למכור אותן בדיוק בזמן. בדיוק בזמן אולרייט!
- מתי מכרת אותן?
- היום, זה מה שאני מספר לך! היום. אני הרווחתי היום את המכה של החיים שלי, אתה מבין? אַ-נוּ, אז פרייליכען או לא פרייליכען?
- פרייליכען לגמרי אח שלו. תשמע, זה ממש נס חנוכה! עשית לי את היום עם הסיפור שלך. אז חג שמח, ותקנה לך איזה סופגניה שמנה על החשבון, הא?
- בטח, בטח. חג שמח, רֶבּ יִיד!
עיני הזר התכסו דוק ערפילי של חולמנות אקסטטית, "נס חנוכה. באֵיימֶס נס חנוכה", שב ומלמל. ואז התעשת, היטיב את חולצתו בעלת שני הכפתורים אל תוך מכנסיו נטולי החגורה והרוכסן, הידק את הקשר מעל הספק-מעיל-ספק-חלוק-אמבטיה שלבש, אחז בעגלת השמונצעס המקרטעת שלו והמשיך, קל רגליים ומתרונן, לפסוע במורד הרחוב.

מפי עוללים:
"אבא, אתה לא מחליט כאן בעננים. רק אלוהים מחליט בעננים" (יונתן מורד במלכות).


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה