רבאיי פילד הציג את עצמו בפנינו כבר ביום ההיערכות הראשון בתיכון. "שלום", אמר במבוכה, "אני בניומין פילד", ואף כתב על הלוח Binyomin , כנראה כדי להוציא מלבו של מי מאתנו שעוד חשב אולי לקרוא לו בנג'מין.
לפי מראהו יכול היה רבאיי פילד להיטמע תוך חצי שניה בקסבה של הארד-קור מאה שערים, ולא נודע כי בא אל קרבה. אבל במסדרונות בית הספר שלנו הוא מאיר פניו, משוחח ומייעץ גם לבחורות צעירות בג'ינס צמוד וטריקו, מאלו שדי בשהייה ברדיוס מאה מטר מהן בבני ברק או בגאולה כדי לזכות אותך אוטומטית בחבילת הכל-כלול מפנקת, הכוללת סדרת פשקווילים מהודרת עם הקדשה אישית + סקילה באתרוגים + חרם מאה הרבנים (הגאונים, אין צורך לומר). ככה זה באמריקה.
רבאיי פילד הוא יהודי חרדי-אמריקאי קלאסי. הוא אוהב את ארץ ישראל
אהבת נפש, ואף חי בה כחמש שנים, אך בה במדה הוא אנטי-ציוני מוחלט. לו בחרנו, רבאיי
פילד ואנכי, להתנצח בינינו, יש לשער כי יכולים היינו למצוא לפחות עשרים נושאים
עסיסיים להתגדר בהם בלי להתאמץ אפילו. אבל פה זה אמריקה, כאמור. ובאמריקה, כמה
מוזר, עסוקים יהודים מזרמים וחוגים שונים פחות בלהתנצח זה עם זה ויותר בלחיות זה
לצד זה.
כך מסתובב לו רבאיי פילד במסדרונות בית הספר כסבא חביב ומאיר,
ומרעיף אהבה שאינה תלויה בדבר על כל אחד ואחת, שווה בשווה. ונפשי נקשרה בו לאהבה
אותו עד מאד.
לרבאיי פילד, כמה לא מפתיע, יש מספר ילדים מאומצים, שהוא אוהבם כילדיו. אחד מהם התחתן לא מזמן, חי בישראל ולפני כמה ימים נולדה בתו הבכורה. לשמחה המתפרצת לקח זמן קצר מאד להתחלף בחרדה עמוקה, כשהתברר כי האם הצעירה לקתה בסיבוך קשה שלאחר הלידה. שלשום עוד שלח רבאיי פילד מייל לסגל מחלקת לימודי היהדות בבית הספר וביקש, במילותיו הצנועות והכואבות, להזכיר את שם כלתו בתפילה וגם "Rachamey Shomayim and Nissim".
בראשי חודשים, כאתמול והיום, מקצה בית הספר זמן ארוך מהרגיל לשחרית, לטובת התלמידים המתפללים ב"מנין למתקדמים" בבית המדרש. אבל בקבוצות ה"אלטרנטיב דאבנינג", בהן מתפללים מרבית התלמידים - ובמסגרתן ממלמלים רק "שמע" ורבע עמידה, וגם זה ביום טוב - לא ממש יודעים איך לאכול את השהות הארוכה בכיתות התפילה. כדי להמתיק את הגזירה, וגם כדי להביא את שמחת היום לכל פינה בבית הספר, מסתובב רבאיי פילד בין הכיתות בכל ראש חודש עם עגלה עמוסת בראוניז ומחלק אותן לתלמידים במאור פנים ובחיוך, כהרגלו.
גם אתמול - ראש חודש כסלו - הסתובב רבאיי פילד בין הכיתות, עיניו אדומות ולחות. לבו השותת במזרח, עם בנו האלמן ונכדתו הפעוטה היתומה מאם; ראשו טרוד בכרטיסי טיסה ובסידורי לווייה - לא נטש רבאיי פילד את משמרתו על עגלת הבראוניז. ראש חודש הוא מלזעוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה