סמי הגבאי

וערב אחד, בעודי יושב מותש עם המז'יניק וצופה בסמי הכבאי, מצאתי עצמי חושב על בן דודו הפחות מפורסם, סמי הגבאי.

ממש כבן דודו, נקרא גם סמי הגבאי על שם סבם הגדול שמואל עובדיה אלבגדדי, סוחר בדים נשוא שם שהיה מרואי פני המלך פייסל ואף החזיק בקשרי חיתון מדוברים עם דאוד אל כוויתי, סבא של דודו טסה. כבר כילד רך בשנים התברך סמי הגבאי במעלות רבות והיה חביבם של נכבדי הקהילה, ובשעה שבן דודו הפוחז יידה אבנים ביונים חסרות מזל כאחרון הריקים ואף נתפס יוצק מים על ראשה של אשת חכם יצחק דעבול, כבר שינן את מחצית ספר תהילים בעל פה וכובד בנטילת רימונים מדי שבת בשבתו. כל נשות הקהילה גמרו עליו פה אחד את ההלל ורשימת המועמדות לשידוך המבוקש הלכה והתארכה עד למאד.

אולם לחיים, כידוע, תהפוכות משלהם, ובמרוצת השנים, בעוד בן דודו עושה חיל בתחנת הכיבוי של פונטיפנדי ונהנה מפרסום עולמי וערך בויקיפדיה - לא הצליחה הקריירה של סמי הגבאי להתעלות לכדי מדרגה דומה, ולמעשה אף מבין כתלי בית הכנסת תפארת שמואל דק"ק פונטיפנדי והגלילות לא חרגה. אחת אחת איבד את המשודכות הנחשבות לבן דודו רב המעללים והתהילה ונותר רווק. בסתר לבו התאהב בפני מוריס, הקולגה החיננית של בן הדוד, אולם אף שפני היתה מחייכת אליו מדי פעם מעזרת הנשים, הרגיש סמי בחושי העסקן הדקים שלו שחיוכה לא באמת נועד עבורו. בצר לו פנה אל ויקטור סטיל, מפקד תחנת הכיבוי של פונטיפנדי, והציע את שירותיו כמתנדב בנסיון נואש לתפוס בשולי גלימתו האדומה של הסמי השני, אבל סטיל הביט בזרועות האברך הלבנבנות של סמי, נאנח והניע ראשו בשלילה.

סמי הגבאי שקע במרה שחורה. לרגעים אף שקל להצית בעצמו את בית הכנסת, יסלח לו העליון, כדי להציל מתוכו באקט הירואי את ספרי התורה ולגנוב כמה פירורי תהילה לעצמו, אך אז היה צף זיו איקונין של סבו המנוח אל מול עיניו ולבו לא מלאו לעשות כן.

אבל בליל שבת אחד, ממש אחרי שירת "יגדל", שמע את אדלה פרייס בעזרת הנשים מדברת בהתלהבות רבה אודות סמי אחד. לרגע היה בטוח ששוב עלה זכר הסמי ההוא על ראש שמחתן של נשות הקהילה ופניו נתכרכמו, אך בעודו עורם את הסידורים עשה אזנו כאפרכסת וגילה להפתעתו כי בו עצמו דובר. שכן בסופו של דבר, כפי שהיתה מעודדתו סבתו פרחיה סלמן נוחה עדן, כל סיר צריך רק מכסה אחד, לא יותר, ועל כל אלף נשים הנופלות מעולפות לרגלי בן דודו ממוגפי הגומי תהיה אחת שתהיה פחות בענין של לחץ מים וחתולים על עץ ויותר בענין של מי שבירך לחולים ומכירה מוצלחת של מפטיר יונה.

ובקידוש של השבת שאחרי כבר ארב סמי הגבאי לאדלה פרייס עם נתח קיגל מובחר (בפונטיפנדי חטאו גם העיראקים בקיגל) והרשה לעצמו להתבדח איתה על יחזקאל טוויג שהגיע בבוקר והחל להניח תפילין בעזוז ואיך נתן לו סמי להגיע עד לכריכה השישית לפני שחמל עליו והזכיר לו ששבת היא מלכרוך. אדלה הפשילה את ראשה לאחור וצחקה בקול גדול ולראשונה מזה עידנים חש סמי הגבאי את האושר מפעם בחזהו. בפרץ נוסף של תעוזה החליט לקפוץ למים העמוקים ושאל את אדלה אם תרצה לבוא איתו להחליף פרוכות ללבנות של הימים הנוראים, ללא ספק אחד ממבחני האהבה האולטימטיביים של גבאים משחר ההיסטוריה. אדלה השתהתה לרגע, חיוך דק מן הדק רפרף בזויות פיה. היא העיפה מבט פזור דעת אל הבימה וארון הקודש, ואז אמרה נראה לי שכן, סמי. נראה לי שכן.