כיבס היהודי
את תעודת הזהות שלו, כמעשהו אחת לשנתיים או שלוש. הלך איפוא למשרד הפנים בכפר סבא
כדי להוציא ספח חדש תחת הקודם שהפך פתיתים לבנים. ותאמר לו הפקידה אפס כי גם את
התעודה עצמה תחליף יען כי מלאו ימיה ואף נחצתה לשניים באמצעה ואנה אנו באים.
סר היהודי
לצלמניה סמוכה והתייצב מול צלמת נרגנת במיוחד אשר מנח סנטרו לא הניח את דעתה בשום
אופן. מכל מקום, כמה קליקים וצעקות לאחר מכן כבר שב אל היכל משרד הפנים אוחז
בתמונת קלסתרו (המפוחד קמעה) ויצא משם כעבור זמן קצר נושא תעודת זהות חדשה ומבריקה.
ובעודו פוסע לו
בניחותא השמורה ליום סידורים עצל של קיץ ומעיין בתעודתו החדשה, קפץ אל מול עיניו
שם חדש נוסף על שמו ושם אביו ואמו ועירו השגורים מתעודותיו הקודמות. פיליפ. לרגע
תהה מי זה פיליפ, ובמשנהו הבין. במשרד הפנים החליטו להוסיף לתעודות החדשות גם את
שם הסב, ופיליפ הוא שמו ההולנדי של סבו אורי, אבי אביו, אשר מצוהר קרון הרכבת
לסוביבור, ברציף ווסטרבורק, הצליח לזרוק פתק המבקש לדאוג לבנו יחידו הנמצא במחבוא
זמני ומסוכן באמסטרדם ואז נלקח למות מיתה משונה מבלי שידע אם בנו יינצל ואם יהיו
לו שם ושארית בארץ.
והנה, כל כך קרוב וטריוויאלי. שם בתעודת הזהות. ממש מתחת לשמות
אביו ואמו. כמו תמונה מלאכותית של מציאות נורמלית, שבה נכד מכיר את סבו ומשתעשע על
ברכיו (היהודי חישב בראשו במהירות, כשנולד היה סבא צריך להיות בן שבעים ושלוש)
וקורא לו "סבא אורי" או "סבא פיליפ" ונענה בליטוף אוהב.
בטבור רחוב ויצמן בכפר סבא בבוקר קיצי מתרונן הלם לפתע לבו של
היהודי נגד צלעותיו. הוא עצר לרגע ממהלכו, הביט שוב בשם הקרוב-רחוק בתעודת הזהות,
החזיר אותה לכיסו, מחה שתי דמעות סוררות מזוויות עיניו ואז ננער, פנה והמשיך בדרכו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה