...On the roads again

ממש כמו במצרים ובתוניסיה, גם הסיפור הזה התחיל כולו בפייסבוק.

לפני כשנתיים, שבועות ספורים לאחר שהצטרפתי למיזם המפוקפק הזה, התחלתי לקבל עשרות, ע-ש-ר-ו-ת, בקשות חברות מגולשים במרכז אמריקה ודרומה. הצירוף האקזוטי בין שם המשפחה האולטרא-לטיני שלי לבין זהותי היהודית-ישראלית עלה מהר מאד, כך מסתבר, על מסכי המכ"ם של אי אלו אחים ואחיות יקרים, חברים במגמת התחיה היהודית השוטפת בתנופה אדירה את המרחב שבין מקסיקו לארץ האש. חבר הביא חבר ומפה לשם הכילה תיבת ה-friendship requests שלי יותר דוברי ספרדית מבפּריים-טיים של ערוץ ויוה.

לקח לי אמנם קצת זמן להבין שעם כל אהבתי הנתונה לכל יהודי באשר הוא שם, ותיק או חדש בשכונה - אם אאשר כל ריביירה, פֵּרֶרה והֵרֶרה שיציעו לי חברות, מהר מאד ייסתם לי הפייסבוק לאלתר ולחיים טובים. אז באיזשהו שלב פשוט הפסקתי. אך לאושרי, בין המאושרים (תרתי משמע?) היו מי שהפכו מהר מאד להיות חבריי הטובים: יהונתן אלעזר דה-מוטה, סקסופוניסט ג'אז סופר-מוכשר והרב הלא רשמי של ק"ק "נדחי ישראל" אשר בסנטו דומינגו המעטירה; רעייתו הטריה חנה אַבְּרֵאוּ ("עברי") ואחותה רות. וגם יהודה לימאס; שלמה נהרי ועוד רבים וטובים, שהצטרפו לקומונה הישראלית-אמריקאית-דומיניקנית-יהודית הפרועה שלנו.

מוזר איך בריאה משונה כהפייסבוק יכולה להצמיח חברות אמיתית. מוזר - אבל אפשרי, מסתבר. ובדיוק בשל כך מצטופף כרגע עבדכם הנאמן בקרבי בואינג 737 של אמריקן איירליינס החוצה את שמיה המזרחיים של ארה"ב בדרך מבולטימור למיאמי. משם יחצה אותו עבדכם עצמו גם את הים הקאריבי וינחת אחר כבוד בשדה התעופה "לאס אמריקאס", הרפובליקה הדומיניקנית.

קשה לומר מי יותר מתרגש: אני, שכל יציאה למסע מכניסה אותי, כידוע לכם, לויברציות עזות, או החבר'ה המתוקים מ"נדחי", שכבר פרסמו בקבוצת הפייסבוק שלהם את דבר הגעתו לשבת של "סניור גארסיא-רודריגז, איש ירושלים" משל הייתי מינימום משה מונטיפיורי, ואף נמנו וגמרו לארגן לכבודי היכרות בלתי אמצעית בין סכינו של יהונתן, שהוא גם שוחט מוסמך, לבין כמה תרנגולות אומללות שעלו בגורל. "רק תגיד כמה לשחוט", שאל יהונתן אגבית והטיל על מצפוני משקולת מקרקרת, "כי תכל'ס, בדרך כלל אנחנו יותר בקטע של דגים, אבל לכבודך נשתדרג לבעלי כנף". מכל מקום, בסופם של דברים עלה בידי לשכנע את מארחי הנלהב שדגים זה דווקא סבבה לגמרי, ובהתאמה יזכו שוכנות הלול במשפחת דה-מוטה לשאוף בינתיים עוד קצת רוח וזרעונים במזג האויר הנפלא של הקאריביים באמצע פברואר.

אז בתוכניתנו לשבוע הקרוב יהיו שבת בסנטו דומינגו, מלווה-מלכה-ג'אז-סשן אצל יהונתן וחנה, ואז הפלגה ביונדאי של באדג'ט אל הנופים משכרי החושים של האי ספניולה, מהיפים שבאיי הקאריביים (לפחות ממה ששמעתי). עדכונים שוטפים מובטחים. אל תלכו רחוק.

אה, ותודה, כמובן. תודה לבבית לאנשים שהביאוני עד (עוד) חלום: רעייתי בין הבנות שנתנה אור ירוק ונשארה לעשות מילואים בבית עם שלושת יורשי העצר; החברים בעבודה שהתגייסו לאייש את כיתותיי; הנשיא השלישי, מר ג'ורג' וושינגטון נוחו עדן, שארגן לסחבק סופשבוע ארוך. וגם אחינו בן ישראל, אחד מארק צוקרברג.