|
מילטון ס. הרשי נזרק מבית הספר בשלב מוקדם
יחסית. בתחילה נשלח להיות עוזר מדפיס, אך שנא את עבודתו במדה כזו עד שהפיל את
כובעו במתכוון לתוך מכונת הדפוס והשבית אותה מפעולה. לאחר כמה נסיונות
כושלים בתחום תעשיית הממתקים עלה היזם הצעיר על הסוס עם סוג חדש של קרמל שהמציא.
הכסף הגדול שהחל לזרום איפשר לו להגשים את חלומו ולייסד קו ייצור ראשון של
שוקולד חלב בארצות הברית. השאר היסטוריה. הרשי הקים מפעל ענק של שוקולד
בפנסילבניה, וסביב בתי הייצור התפתחה במהרה עיר שלמה שנשאה את שמו בגאון. ככלל,
אני מאמין באנשים שאוהבים שוקולד, והרשי אכן יצא גבר-גבר. הוא הקפיד על בניית
מגורים נאותים לעובדיו, ייסד בתי ספר איכותיים במיוחד לילדיהם ובשביל הנשמה הקים
בעיבורי עירו המתפתחת גם פארק שעשועים גדול, מהראשונים מסוגו בסביבה. |
אף שהיה בעל ממון הרבה, הקפיד הרשי לא לנקר עיניים. אולי מסיבה זו
ממש בחר ברגע האחרון להימנע משיט תענוגות במלכת הספנות של תקופתו - אחת, טיטאניק -
וכך נחסך ממנו הצורך להתעמת פרונטלית עם אי אלו אי אלו קרחונים לא ידידותיים. אכן,
רבותי - אם עוד היה לכם ספק - גם אלוהים אוהב שוקולד.
העיר, בתי הספר המצוינים שלה וכמובן פארק השעשועים נותרו על כנם עד
עצם היום הזה, מעל 100 שנה לאחר מותו - שׂבע ימים, ממון וקקאו - של
מילטון הרשי. פארק השעשועים עצמו הפך לאחד הגדולים והמרשימים בחוף המזרחי, עם
שלל מתקנים, רכבת פנימית הלוקחת את נוסעיה אל קרבי מפעל השוקולד הענק (יסלח לי
הרשי, נוחו עדן, אבל האטרקציות במפעל שלו מרשימות הרבה יותר מהשוקולד שמיוצר בו.
ולא, אל תגידו את זה לחבר האמריקאי שלכם, גם אם אתם חושבים כמוני. עבור האמריקאי
הממוצע הרשי'ז הוא קודם כל סוג של סמל לאומי. מעבר לזה, הוא גם אשכרה בטוח
שמדובר בדבר האמיתי. א-נו שוין. תינוקות שנשבו) וכמובן - כמו כל לונה פארק אמריקאי
שמכבד את עצמו - שלל רכבות הרים שעל כרטיס הביקור של המהנדס שבנה אותן מודפס
באותיות מוזהבות "אינג' סטיוארט א. פארקר - נכון, עדיין לא הצלחתי להרוג אף
נוסע מהתקף לב, אבל תהיו בטוחים שאני עובד על זה".
אך ספק אם הרשי חלם, במופרעים שבחלומותיו, שמדי שנה בשנה, ביום
הראשון של חול המועד סוכות, יפלשו עשרות אלפי בני דת משה אל פארק טיפוחיו, יעקרו
ממנו כל ערל וערלה, יטבילו את כל כליו ומתקניו בהליך מזורז במקווה הסמוך, ואז,
כלולבים אנושיים וערבות בשר ודם, יקיימו בגופם את מצוות הנענוע והחיבוט גם יחד,
בבחינת "בכל מאודך". כל זאת אגב, לצלילי אברהם פריד ברמקולים (כן, כולל
השורות האלמותיות "צרות רבות ממש נורא, מליונים בשואה" ו"נשינו
וטפינו לטבח כמו צאן" המושרות באותו מקצב דיסקו מלהיב), בצלן של סוכות ענק
עמוסות סועדים ובינות לעשרות מנייני מנחה מאולתרים (במסגרתם, יש להניח, קיבל בורא
עולם עשרות ומאות פניות בוכיות מגוברין יהודאין מאותגרים שעשועית, לחוס עליהם, על
נשמתם הפורחת ועל קיבותיהם העמוסות [בכל זאת, יומיים חג] ולטעת סוף סוף בלב ילדיהם
המשולהבים - הסוחבים אותם, כבני תשחורת קוזאקיים, שוב ושוב אל רכבת "הדוב
השחור" - איזה אפעס משהו של מורך יהודי טוב).
אההה, אשרי עין ראתה כל אלה! ומי יגלה עפר מעיניך, מילטון ס. הרשי? ומי יגלה לי למה שקית פופקורן יהודי כשר למהדרין עלתה לי עשרה דולר? (תשובה: עשרים סנט עלות ועוד 9.80$ יראת שמים). להתראות בשנה הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה