לכל שבת יש מוצאי שבת, וכל טיול שלכת מרהיב עין ומרחיב לבב באצבע
הגליל (רוצו, תיכף נגמר) הלוא מוכרח הוא להסתיים בפיתולי כביש 91 המטפס מגשר בנות
יעקב מזרחה, הביתה.
מה יש בכביש הזה שמושך אליו שבעים וחמישה אחוז מכלל מובילי הטנקים
בארץ - באמת שנשגב ממני, אבל כש(שוב) מצאנו את עצמנו משתרכים מאחורי מוביל אשר כזה
במשך כמעט חצי שעה במהירות של חשופית בהנגאובר, ממש רגע לפני שהתחלתי לאבד את זה
רשמית וחגיגית, נזכרתי בשיעור שקיבלתי לפני קצת יותר משמונה שנים, חייכתי ונכנסתי
למג'די מוּד.
בצוק איתן היינו מגויסים בצו שמונה חודש וחצי עגול, כי גם אחרי
שכבר נגמר המבצע עוד העז הגדוד המחליף לטחון אותנו בשמירה. ביום השחרור הייתי גמור
וחבוט כערבה בהושענא רבה ורק רציתי הביתה. אחד הקצינים בימ"ח זרק משהו על
מוביל טנקים שאמור להעלות בשעות הקרובות טנק של הגדוד לאיזו משימת אימון בגולן,
ושאל בגיחוך אם ארצה לתפוס איתו טרמפ ליממה הקרובהם. צחוק צחוק, אבל הייתי כל כך
מותש ועייף שכבר לא היה אכפת לי מכלום. זה עם גלגלים? זה נוסע? אני בפנים. 50
קמ"ש ומעלה זה לפריבילגים.
כששאלתי את מג'די הנהג אם זה בסדר מצדו שאצטרף אליו הוא נדהם לרגע,
אך במשנהו ננסכה כל ישותו עוז ותעצומות נוכח העובדה שמישהו אשכרה ביקש מרצונו
החופשי לתפוס טרמפ על המוביל שלו. נרגש כחתן ביום חופתו פתח לכבודי ברוב טקס ורתת
את דלת הענק של מושב האורחים, פינה בעסק גדול מקום של כבוד לצ'ימידן המאובק שלי על
הספסל האחורי של קבינת האדירים שלו, ואז עלה והתיישב לצדי במושב הנהג בעיניים
נוצצות כמו ילד בטיול שנתי לאילת.
מאחר ואני הייתי במצב צבירה היכן שהוא על הסקאלה שבין נוזלי לגז,
ומאחר ובן שיחי העולץ הפגין מצדו מאתיים וארבעים כוחות סוס של מרץ וחדוות עלומים -
מכאן ואילך ניתנת רשות הדיבור (בראשי פרקים ובקיצור הכרחי) למג'די, האיש ותפלצת
הפלדה.
פינוקים:
ברוך הבא למוביל שלי, עיוני. משום מה אנשים חושבים שזה עונש לנסוע
איתי ולכן אף אחד לא עושה את זה, אבל זאת בעיה שלהם, לא שלי. הם אולי לא יודעים מה
הם מפסידים אבל אתה תיכף תדע. ועכשיו, כנס למג'די מוּד, תתרווח לך בכיף במושב, פתח
את המקרר פה לידך וקח לך משם מה שאתה רוצה. יש לך פה לפחות חמישה סוגי סנדביצ'ים.
חטיפים ומשקאות כמה שבא לך, כיד המלך. נו, אז מה אתה אומר? פתאום לבלות הרבה זמן
בממלכה של מג'די לא נשמע כמו רעיון כל כך גרוע, אה? ככה זה בכל נסיעה אצלי. את זה תספר לחברים שלך אחר כך.
נתונים:
תשמע, הטריילר שלי לבד זה 20 טון. הטנק מאחורה עוד שבעים, וזה אם
הוא לא בזיווד מלא. תשעים טון, ותראה שרוב הזמן אנחנו דווקא במהירות ממש אחלה (אני
מציץ על לוח המחוונים. 30 קמ"ש) ואתה צריך לראות איך אני דוהר כשאין לי טנק
מאחורה. אם הייתי רוצה גם פרייבטים הייתי יכול לעקוף! למה, מישהו יכול על המנוע של
הדבר הזה? רק מה, צריך להיזהר איתו. בכל זאת, זה לא קאיה פיקנטו.
ילדות:
מגיל שלוש ידעתי שאני הולך להיות נהג של מוביל טנקים. כל הילדים
בכפר שיחקו עם מטוסים וטנקים וצוללות, רק אני העמסתי טנקים קטנים מפלסטיק על
משאיות קטנים מפלסטיק. היה לי ביקוש גדול כי תכלס הייתי הילד היחיד במערך
הלוגיסטי, אתה מבין? את כל השאר זה פחות עניין, אבל בלי המובילים צעצוע שלי איך
הטנקים צעצוע שלהם היו מגיעים לרמפות, אה? אז הנה, אתה רואה, הכל נשאר בדיוק אותו
דבר. שכן שלי שהיה משחק איתי הוא היום סמג"ד בשריון, בטח יום אחד יהיה
המח"ט שלכם, ואני פה על המוביל, בדיוק כמו אז. וואלה, לפעמים החיים יותר
פשוטים ממה שנראה.
עליות:
כולם אומרים לנו שבעליות אנחנו לא זזים. אני אומר הפוך, תראה איזה משקל
אני סוחב ועדיין מביא אותה יפה חזק ואלגנטי, ואפילו במהירות סבירה לגמרי. מה, לא
ככה? (אני מביט לרגע החוצה דרך החלון הגדול. אם הייתי יורד עכשיו
מהטריילר והולך לצדו ברגל בקצב של טיול שבת אחרי הצ'ולענט - סיכוי טוב שהייתי עוקף
אותו).
בעליות, כל איפה שיש שול אני יורד לשול, ואיפה שאין אני מפרגן
סימונים לנהגים שמאחוריי, אם הם יכולים לעקוף או לא. אז תעשה לי טובה, חובשוס,
בפעם הבאה שתשמע מישהו מקלל אותנו, בשקט או בקול, תגיד לו שאנחנו עם
הנהגים האחרים, לא נגדם, טוב? לא יפה לומר עלינו ככה.
מג'די מוּד:
תשמע חובשוס, המדינה הזאת - כמה קטנה ככה צפופה. לא צריך לסחוב טנק
על הגב כדי לזחול על הכביש ב-20 קמ"ש. עכשיו, תן לי להגיד לך משהו. אולי
עשרים אחוז מהפעמים אנשים באמת ממהרים לאיזשהו מקום ונדפקים מהפקק, או ממני. אבל
שמונים אחוז סתם מתעצבנים. העוד עשר עשרים שלושים דקות האלה לא ישנו להם שום דבר
חשוב ביום שלהם, בטח לא בחיים שלהם. ואני אומר, במקום להתעצבן, כנסו למג'די-מוּד.
תהנו מהלאט, תסתכלו החוצה - בזהירות, כן? - ותראו דברים שלא הייתם
רואים אחרת. שימו שיר טוב במערכת, תתרווחו קצת במושב, תחזיקו יד לאישה, תאכלו משהו
קטן. בקיצור, כנסו לקצב של סוס ועגלה, מה קרה? הרי במדינה הזאת כולנו מתרוצצים כל
היום כמו עכברים על גלגל. אז הנה, קיבלתם הזדמנות, תהנו מהלאט. זה כמו השבת של
הכביש. מג'די מוּד זה ה-דבר אחי, אתה עוד תודה לי על זה. ועכשיו פתח ת'מקרר וקח לך
טעמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה