"יוסף, בנו של רבי יהושע חלה ומת. לאחר זמן קם מן המתים. אמר לו אביו: מה ראית בעולם העליון?
אמר לו: עולם הפוך ראיתי. עליונים למטה ותחתונים למעלה (רש"י: אותם שהם עליונים כאן ראיתי שם שהם למטה, ושפלים שכאן, שם ראיתים חשובים.
אמר לו רבי יהושע לבנו: עולם ברור ראית" (מסכת בבא בתרא מן התלמוד הבבלי, דף י, עמוד ב).
לפני כמה שבועות מלאו כותרות העיתונים ואתרי האינטרנט אויר חם בכמות שהיתה מספיקה להטיס דיוויזיה של כדורים פורחים. "זעזוע", "הלם", "יום הכיפורים של כתבי הבידור". על מה, אם כן, זעקה הארץ? על פרידת הזוג המלכותי (כך במקור), יהודה לוי ונינט טייב.
על שום מה זכו בתואר האצולה אינני יודע עד לרגע זה. האחד סוג של שחקן-דוגמן, השניה זוכת ריאליטי, אקס שחקנית טלנובלות. מבצעת מצוינת. איה המלכות? לכתבים פתרונים - מכל אמצעי התקשורת, אגב, כי לברוח מהענין הזה הפך משימה בלתי אפשרית. כתבת מגזין באחת ממהדורות שישי עקבה אחרי צלמי הפפראצי שורצים כמו קבצנים מתחת ביתה של טייב. "כדי להשיג תמונה". למה? לשם מה? מה התכלית? מה התוחלת? אויר חם. אינסוף אויר חם. ריק ואין. אלו הם פניה של התרבות העכשווית במדינת האח הגדול.
באותו זמן ממש, בצריף לבן קטן ונזירי במושב תלמי אליהו שבנגב, גבריאל בלחסן לא התעורר.
הדיווחים על מותו של בלחסן, מן ההרכב הראשון של "אלג'יר", מ"בשדות", ו"עתיד", ו"גם כשכעיניי פקוחות" נשטפו בזרם האויר החם ולא נודעו כי באו אל קרבו. אבל בעולם של אמת נבלע אותו זרם עצמו באצבעו הקטנה של גבריאל, שצרח מלוא ריאותיו את נשמתו הפצועה ללא מתווכים וללא מסננים, בקול סדוק ומחוספס כמסע חייו, אוחז ביד מאזיניו ומוביל אותם אל תהומות הנפש בבהירות מזוקקת, בחדות מכאיבה.
שכב בשלום, ציפור פצועה. נשמת ילד זכה תועה בחלל גוף של בודי-בילדר. הנה, סוף סוף מצאת מנוחה.
(וכאן ניתן למצוא את ההספד המופלא שכתב על גבריאל היוצר הבאר-שבעי דויד פרץ)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה