שתי הערות בענייני דיומא

1. שלושה ימים בדיוק לאחר שמשה סילמן הצית את עצמו, והתגובות שמצטברות מן הצד הימני של הקשת מציירות תמונה עגומה ועוכרת שלווה.

נראה כי בהמשך ישיר לסלידתו מן המחאה החברתית - בחר הימין המדיני והכלכלי לתקוף את סילמן ומעשהו חזיתית. אני לא מדבר בכלל על חלאת המין האנושי אמיר חצרוני, פרופסור באוניברסיטת אריאל, שכתב "נפטרנו בזול מפרזיט" והלין על הלפיד האנושי שזיהם לו, אבוי, את המרחב הציבורי הסטרילי שלו. רק על ממוצע הפוסטים והסטטוסים על הקיר שלי, שנמתח על הספקטרום שבין זיהוי סילמן כ"פסיכי", "משוגע" ו"אשם במצבו" לבין מתקפת חרון קדוש על ליקוי המאורות המוסרי שבפעולת ההתאבדות שלו (תוך התעלמות גורפת מן הנסיבות שהובילו אותו אליה, אין צורך לומר).

הנה כי כן נראה, כי על אף שחלקו הגדול של הימין המדיני, ובמידת מה אף הכלכלי, במדינת ישראל, מורכב מחובשי כיפות - תהום עמוקה הולכת ונפערת בין התנהלותו לבין הרוח המוסרית הנושבת מן התורה ודברי הנביאים, שעה הוא מתייצב במובהק לימין המדיניות הכלכלית מבית מדרשו של ראש הממשלה הנבחר מטעמו, זו שערכים כמו חמלה, אמפתיה, אנושיות, סולידריות וערבות הדדית רחוקים ממנה כרחוק מזרח ממערב.

עשרות ומאות פעמים מצווה עלינו התורה, ומחרים-מחזיקים אחריה נביאי ישראל, להושיט את ידינו ולפתוח את בתינו למך ולעני, לאביון, לחלש ולמר הנפש; לא להעז להתעלם ממצוקתם ומקריאתם לעזרה. כאשר יורד בן עמנו מנכסיו, אנו מצווים לשקמו כלכלית ולסייע לו באופן פעיל לעלות שוב על הסוס, לא לשבור את רוחו ואת תקוותו בעזרת שורה של צעדי חנק דרקוניים שרק ישקעו אותו עמוק יותר בבוץ הטובעני אליו נקלע לרעתו. מצוות כמו שמיטת קרקעות וכספים, לקט, שכחה, פאה, מעשרות ורבות אחרות מדגישות מבחינה ערכית את שניותה של התועלת הכלכלית הקרה לקודים המוסריים והאנושיים המחייבים אותנו כיהודים, גם אם ברור כי חלקן לא יכול להתיישם במסגרת הכלכלה המודרנית. אבל מי את תורת ישראל, ומי אתם נביאיו, בפני ההר הגדול נתניהו וכלכלת העשירים הקפיטליסטית-שמרנית שלו? 

בשורה התחתונה, סיכוייהם של אלפי הסילמנים החיים בקרבנו כהיום הזה למצוא חמלה ואוזן קשבת ויד מושטת וכתף למאבק בקרב השמאל החילוני-ליברלי גבוהים עשרות מונים מסיכויהם למצוא כאלה אצל הימין המדיני והכלכלי, על מאות אלפי שומרי המצוות הנמנים על שורותיו. שמעתי שנתניהו חידש עם כניסתו לתפקיד את מסורת שיעורי התנ"ך בבית ראש הממשלה. מה טוב היה לו טרח גם להגיע אליהם מדי פעם.

2. מיהו "גדול דור"?

הרב אלישיב היה למדן עצום. בניגוד לרבנים רבים אחרים בקליבר שלו, הוא גם נמנע באופן יחסי מרדיפה אחר השררה. הוא חי בדלות סגפנית למרות שבהבל פה יכול היה לסדר לעצמו חיי מלך גם במובן הגשמי. מאות אלפי אנשים העריצו אותו, התפללו לבריאותו בדבקות גם לאחר שעבר את גיל מאה והלכו אחר ארונו כשהם ממררים בבכי. 

כל העובדות הללו ורבות אחרות הפכו אותו ללא ספק למנהיג הציבור החרדי ליטאי. אבל עלי ועל שכמותי, או ליתר דיוק - על רובו המוחלט של הציבור שאיננו חרדי ליטאי, השפעתו היתה מזערית עד אפסית. למעשה, לא זכורה לי ולו פסיקה אחת מבית מדרשו שנגעה לכלל הציבור או לסוגיות שאינן מעניינה של קבוצת חסידיו הפרטית. גם בעמדת הרב הראשי לישראל דאג להציב אדם שאינו ראוי לתפקידו וזאת על מנת לגמד ולהגחיך את המשרה הזו ואת מה שהיא מייצגת.

 במובן זה, הרב עובדיה יוסף, למשל, שלא פעם, לא פעמיים ולא שלוש הטיל את כל כובד משקלו ההלכתי אל המערכה כאשר על הפרק עמדו סוגיות הלכתיות בעלות משמעות כללית-לאומית, ראוי בעיניי לתואר "גדול הדור" עשרת מונים יותר מאשר הרב אלישיב. 

אגב, אם תשאלו אותי, כמי שהתנגד להקמת המכללות החרדיות, טירפד יוזמות הידברות כ"אמנת כנרת" ועל אף תמיכתו העמומה בחוק טל שימר בפועל את השתמטותם של חסידיו מחובתם האזרחית, מלימודים גבוהים ומשוק העבודה - לא השכיל הרב אלישיב גם לקדם את הציבור אותו הנהיג אל מחוץ למחוזות הבערות, האנכרוניסטיות והדריכה במקום.

לכן, על אף ההערכה השמורה לכל מנהיג יהודי חשוב באשר הוא, ודאי כזה שהקדיש את כל חייו ללימוד תובעני וסיזיפי - הרב אלישיב לא היה ראוי לתואר "גדול הדור", וכפי שהדברים נראים כרגע, גם יורשו (הרב שטיינמן או הרב אויערבך, כלומר מי מהם שיצליח לשמר שליטה ב"יתד נאמן") לא יהיה זכאי לתואר זה במידה שווה מאד.

ובלי שום קשר, חבל על דאבדין ולא משתכחין.