כוח נתי היה גדוד שהורכב מלוחמים שהגיעו בבהילות
מחו"ל (במטוסים עמוסים הרבה מהמותר), בני ישיבות, מתנדבים וכן לוחמים שלא
הצליחו לחבור ליחידותיהם שכבר היו עמוק בשטחי הלחימה. הוא כונס בג'וליס צויד בטנקי
שוט קל והועמד תחת פיקודו של נתי גולן, מג"ד שריון ששב מטיול בגרמניה, בעל
עיטור הגבורה ממלחמת ששת הימים.
מאחר ואורגן במהלך הימים הראשונים של המלחמה, הצטרף
הגדוד ללחימה רק בקרבות ההבקעה (זו הסיבה למיקום האנדרטה).
כיום ברור שההחלטה לבצע את ההבקעה המרכזית לגולן הסורי
על דרך המלך, כביש קוניטרה דמשק (ציר "אמריקה"), היתה מבוססת על מודיעין
לקוי במקרה הטוב ואיום במקרה הרע, ולפיו כוחות ההגנה הסוריים נמצאים במצב של מנוסה
והתמוטטות, זאת כאשר בפועל ישבו יחידות סוריות על שטחים שולטים משני צדי הציר
וצלפו ללא הפרעה בכוחות החוד הישראליים שעל הכביש הראשי. את עיקר התופת בחלקו
הראשון של הכביש, עד לחאן ארנבה, ספגה חטיבה 179 ולאחריה גם חטיבה 679 שחשה לתגבר
את המאמץ. הפגיעות היו נוראיות. יחידות הגיעו ליעדים שנקבעו להן עם חצי ושליש ורבע
מהכלים שלהן.
כוח נתי נכנס בגל השני, ספג נפגעים ראשונים בהפצצה
אווירית באזור כפר ג'בע, המשיך ועבר את כפר נסג' ואז הותקף מן המארב בידי כוח סורי
ערוך ומחופר שישב בעמדות שולטות בתל קורין. בקרב הקשה ספג כוח נתי את מרבית
אבדותיו. נגמ"ש הפיקוד ספג פגיעה ישירה, כמעט כל מי שהיה עליו נהרג ונתי המג"ד
נפצע קשה. עוד עשרה לוחמים מפלוגה א' של הגדוד נפלו למרגלות התל.
למרות האבדות הכבדות שספג, המשיך כוח נתי להילחם בקרבות
ההבקעה; בלם, עם יחידות נוספות, את כוחות המשלוח של עיראק וירדן ותפס קו במובלעת
בחודשים שלאחר המלחמה.
באנדרטה, על כביש 98, כמה מאות מטרים צפונית למצפה
קוניטרה מצד ימין (לבאים מדרום), עמוד מתכת ועליו שמות החללים, צריח טנק הפונה
לסוריה ושלט גדול המצטט משירה של חנה סנש, "בדרך": קוֹל קָרָא
וְהָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי כִּי קָרָא הַקּוֹל - ביטוי לנחישות לוחמי הכוח שהגיעו
לישראל מכל קצוות תבל כדי להצטרף להגנה על הבית.
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם, לֹא תִּתֵּן אֶת
לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה