מילואים, קו גולן, חורף 2022 - מורשת קרב תל פארס: הגרסה המורחבת (לטובת עכברי היסטוריה אדוקים)

 

הרשומה שכתבתי על תל פארס הביאה כמה מלוחמי גדוד 50 שהיו על התל ליצור עמי קשר ולשתף את סיפוריהם, המצדיקים בעיניי פוסט השלמה נפרד.
אז הנה כמה נקודות משלימות באדיבות משה אשכנזי, לוחם בגדוד 50 ששהה על התל עם ארבעה מחבריו בפרוץ המלחמה. בהזדמנות זו אני מודה גם לשאר הלוחמים שיצרו קשר ושיתפו את חוויותיהם.

1. הנחלאווים עלו לקו ארבעה ימים לפני המלחמה ונתקלו במוצבים ריקים מאמל"ח וציוד רפואי. אפילו ערכת עזרה ראשונה לא היתה בנמצא, עובדה שגבתה מאוחר יותר את חייו של מיכאל אוחיון ז"ל, לוחם מחלקת הנ.מ., אשר נפצע בגיחת המיגים מרסיס ברגלו ומת כעבור שעות מאובדן דם.

2. לא שזה אמור להפתיע מישהו, אבל ניתוק השטח מההתראות המודיעיניות היה כה גדול, שהחיילים על התל אפילו לא היו נכנסו לכוננות. אשכנזי שיחק שש-בש בעמדה הדרומית עם אחד מחבריו כשהמיגים ירדו על המוצב.
חיילים שומרי מסורת ביקשו וקיבלו בערב יום כיפור אישור לרדת למחרת בבוקר לבית הכנסת ברפיד למרגלות התל. ואכן, בבוקר הצום ירדו כשמונים אחוז מחיילי המוצב (הן הלוחמים והן חיילי הנ"מ) לתפילה ברפיד. הם חזרו בסביבות השעה 13:30 כי חששו שכוחם לא יעמוד להם לטפס על התל עם התמשכות הצום. עשרים דקות לאחר חזרתם פרצה המלחמה.

3. ההפגזות על התל החלו בשבת בשעה 13:50 ופסקו רק ביום ראשון בסביבות השעה 16:00, לאחר ששלושה מסוקים סוריים הנחיתו פלוגת קומנדו למרגלות המדרון המזרחי-צפוני.
המסוקים הריקים חגו מעל התל וירו בכל מי שניסה לצאת מהבונקר ובכך מנעו נסיונות לפגוע בכח הקומנדו המטפס. מסוק אחד הופל על ידי מנחם זטורסקי, סמג"ד 50, בירי מרגמה 52 מ"מ בכינון ישיר - מה שנשמע כמו אגדה אורבנית על ספידים אבל לפי אשכנזי כך סיפרו החיילים שהיו שם (זטורסקי עצמו כבר מזמן לא עמנו).
מספר הקרדיטים על הפלת המסוק השני זהה בערך למספר החיילים שהיו בגזרה בעת הפלתו. במקור מסוים קראתי על ירי ממקלעי הטנקים שהיו באזור המחצבות למרגלות התל שאחראי להפלה. כך או כך גם הוא הופל, המסוק השלישי ברח והדרך לנסיגה נפתחה (עד אז מנעו אותה המסוקים בירי מקלעיהם).

4. אשכנזי מספר שהיה האחרון לעזוב את המוצב לאחר שבדק שכולם שמעו את פקודת הנטישה וביצעו אותה. ברגע שעבר את שער התל כבר יכול היה לשמוע את הצעקות בערבית ואת ירי חיילי הקומנדו הסורי לתוך הבונקר הריק. עיכוב של 3-4 דקות והסיפור היה עשוי להסתיים אחרת לחלוטין.
נס נוסף: הסורים הניחו (שלא בצדק) כי כביש הגישה הראשי לתל מולכד ולכן לא עלו ממנו, מה שאיפשר לחיילי המוצב תוואי נסיגה נוח יחסית.

5. למעט חייל הנ.מ. שנפל, הגיעו כל חיילי התל בשלום למרחב המחצבות/גשור הישנה, שם חיכו עד רדת החשיכה לכח החילוץ המשוריין בפיקוד מג"ד 53 עודד ארז והצטרפו לשיירת הרפאים.
במהלך הנסיגה הרכובה (על הטנקים) נאלצו החיילים שהצטופפו על הצריחים לרדת מהם פעמיים. בפעם הראשונה כדי לאפשר לטנקים להסתער על כוח שריון סורי ולהשמידו כליל, ובפעם השניה במהלך הדו"צ המצער עם הטנקים של גדוד 39, שבו נפל סרן יוסי ספיר, קמב"ץ גדוד 53.

6. לאחר ההיתקלות השניה (הדו"צ) החליט זטורסקי הסמג"ד לוותר על הטרמפ עם הטנקים ולהוביל חלק מחיילי שיירת הרפאים במסע רגלי לילי בערוץ נחל דליות עד לכנרת. בשל קצר בתקשורת מצא אשכנזי את עצמו עושה את המסע הזה לבדו, בנפרד מהקבוצה הגדולה. הוא מתאר הליכה בתוך הואדי החשוך כשמשני צידיו חניוני לילה סוריים במרחק שמיעה. למרבה המזל הצליח לפנות בוקר להגיע אל הכביש ונאסף בידי כוחותינו.

7. את שלושת הימים הבאים העבירו לוחמי הגדוד (שספג מכה נוראה ביום השני למלחמה בניסיונות החילוץ בתל א-סאקי) בהתארגנות (בעיקר נפשית) בחוף עין גב, כאשר בלילות חלק מאנשי הסגל יצאו בחשיכה עם ג'יפים לכיוון הרמה, התגנבו לחניוני לילה סוריים והשחילו רימוני יד אל תוך הטנקים המאויישים בצוותיהם.
לאחר שקיבל יה-יה המג"ד אישור להחזיר את גדודו למלחמה, ירדו לוחמי הגדוד דרומה לתעלה והיוו את כוח החוד באוגדת ברן עד סיום המלחמה. בין המשימות שביצעו היו כיבוש שדה התעופה פאיד וכיתור העיר סואץ מצפון.

בתמונה: טנקים על תל פארס.