תיאוריית אלול של גבריאל הדייג

 

אמר רבי אהוד בן רבי יעקב, כל הרוצה לרדת אל העם יעלה על אוטובוס. ואמנם חביבות על היהודי עד מאד הנסיעות באוטובוסים - בייחוד הארוכות שבהן - וכיוון שראה העליון חיבתו, מזמן לו באופן קבוע יהודים צבעוניים במיוחד שיישבו בספסלים סביבו דווקא, ממש כמו המקומות השמורים לקשישים או לאנשי כוחות הביטחון.

ולפני כמה שנים, כפי גזרתו יתברך, התיישב יהודי צבעוני אשר כזה הספסל מול היהודי באוטובוס מטבריה לתל אביב, וכמנהג הצבעוניים הציג עצמו מיד גם בלי שנתבקש: גבריאל מטבריה דייג בלילה וסופר סת"ם ביום או להיפך מה שמסתדר לאותיות ולדגים נעים מאד.

גבריאל נוסע לתל אביב פעם בשבועיים לבקר את הנכדות. לראשו כיפה לבנה גדולה, זיפיו אפורים ועיניו זורחות.

האוטובוס שלושת רבעי ריק, מטפס בעמל בחום אוגוסט הכבד אל צומת פוריה ואז מנמיך חרטום ומתחיל לשייט לו בניחותא על כביש 77. עיניו של גבריאל צמודות לחלון והוא לא מפסיק להתפעל בקול רם ובהטעמה רבה מכל הר ומכל שדה ומכל עץ ומכל ניר ותלם.

ומשראה שהיהודי מביט בו משועשע מיהר ומלמל אל נא באפך אם הפרעתי, רבנו. והיהודי ענהו שחלילה, להיפך, רק לא הבין מדוע הפליאה הגדולה מכל פרט ופרט בנופי הנסיעה אם המתפעל גופו העיד אך לפני דקות אחרות שהוא בן בית במסלולה.

גבריאל הביט ביהודי בתדהמת אמת. במחילת כבודו, אמר, אבל מה הקשר? היום ראש חודש אלול. כבודו אינו יודע שכל העולם מתחדש בראש חודש אלול? הכל אחר, הכל חדש, רחוץ, חי, רענן, משתוקק. ממש כמו בערב שבת. הנה, יביט נא מחלונו ויראה בעצמו.

והיהודי עשה כדבריו ובאמת נראו לו לפתע הנופים הרגילים כחדשים ממש ושח לשכנו צדקת ממני חכם גבריאל והודה לו בלב שלם ומאז כל ראש חודש אלול הוא מוצא עצמו מביט החוצה ובודק את תיאוריית גבריאל והיא מצדה לא הכזיבתו מאז ועד עצם היום הזה.

חודש טוב ובשורות טובות לכולנו בתוך שאר עמו ישראל.

רַחֲמָנָא, שַׁתָּא טַבְתָּא אַיְיתֵי עֲלָן

וְלָא נֶהְדָּר רֵיקָם מִן קַמָּךְ

(בתמונה: המלך בשדה, אילוסטרציה)