מסע אופניים בעקבות לוחמים לאורך ציר הנפט

ציר הנפט, החוצה את הגולן מדרום-מזרח לצפון מערב, אינו עביר כיום למרבית כלי הרכב, אבל אני רוכב בו מדי פעם על אופני שטח (לרוב מדרום הרמה, מקום מגוריי, לצפונה). זהו כביש שנסלל כדי לשרת צינור נפט טרנס ערבי, ובהתאמה נמתח כקו ישר כסרגל. כשרוכבים בו קצת קשה להאמין כיצד ניטשו בו קרבות שריון עזים כל כך במלחמת יום הכיפורים. זהו כביש צר כשביל עיזים, די בטנק בודד כדי לחסום אותו משול לשול. ואם לא די בכך, ההכרח לסלול אותו בקו ישר גורם לו להיות "גבה גלי" כמעט לכל אורכו, מה שמותיר טווח ראיה מצומצם ביותר (בדיוק עד ל"גל" הבא). אלא שעל חסרונותיו אלה מכפר היטב מיקומו האסטרטגי, החל בפתחת רפיד בגולן הסורי, עבור במפקדת אוגדת הגולן בנפח ועד לדן ודפנה על הגבול הלבנוני, כאשר הוא חוצה את כל צירי הרוחב החשובים ברמה (87, 91, 959 ו-99). הסורים הכירו אותו מצוין והוא כיכב בתכנית המתקפה הסורית בגזרה הדרומית של הרמה.
לאורך קטע הציר שבין גבעת אורחה למחנה נפח עומדות ארבע אנדרטאות לנופלי מלחמת יום הכיפורים.

הראשונה, לא רחוק מתל פארס, היא אנדרטת בני התותחנים.

גדוד בה"ד 9 היה גדוד שהוקם בחופזה מסגל הפיקוד ומחיילי ההכשרות בבה"ד חיל התותחנים בשיבטה. בראשית המלחמה הוצבה סוללה ג' של הגדוד בתל פארס על מנת לטווח את הגולן הסורי, אולם עד מהרה הבינו בפיקוד כי המערכה שוטפת מערבה לעומק הגולן הישראלי ובהתאמה מיקומה הנוכחי הפך לא רלוונטי. בהתאמה פקדו על הסוללה לדלג בחסות חשכת הליל שבין שבת לראשון מתל פארס לכיוון מעלה גמלא. הסוללה ירדה מהתל לכיוון ציר הנפט מבלי שהיה לה מושג (כמו לכל הצבא בערך באותה נקודת זמן) שהוא כבר שורץ טנקים של דביזיות החוד הסוריות. התוצאה היתה נוראה. הסוללה פשוט התנגשה ראש בראש בחניון לילה סורי. התומ"תים הראשונים בשיירה הצליחו לברוח קדימה. האחרונים חילצו לאחור. אבל שלושת התומ"תים שבתווך נלכדו במצלב אש תופת מן התותחים והמקלעים של טנקי ה-T הסוריים שבחניון. חמישה עשר לוחמים קיפחו את חייהם בקרב הנואש וחסר הסיכוי. שמותיהם חקוקים על האבן בתמונה הראשונה.

(באותן שעות - מעט דרומה משם, מערבית לג'וחדר - שטפו טנקים סוריים מאותה דביזיה את סוללה ב' של גדוד התותחנים הסדיר 405 של אורי מנוס והשמידו אותה. גם כאן לא יכלו התומ"תים הפגיעים להתמודד עם הכינון הישיר, הקטלני, של אש הטנקים).

האנדרטה השניה שעל הציר נמצאת בין צומת חושניה לצומת נפח. היא מורכבת משלוש פלטות בזוקה של טנקי שוט קל ומנציחה את זכרו של צוות טנק מחטיבת הגיוס המהיר 179, שהיתה חטיבת המילואים הראשונה להיכנס לקרב על ציר הנפט מדרום לנפח. מונצחים בה לוחמי המילואים משה אבנעים, אהרן אהרוני ואליעזר ליטנר, שנפלו בקרבות הבלימה מול דביזיות החוד הסוריות ששעטו על גבי הציר לעבר מפקדת האוגדה.
בסמוך לאנדרטה הזו, בשלוחת ואדי רדודה, נמצאו גופותיהם הכפותות של חברי החוליה הטכנית של גדוד סופה, שנשבו על ידי הסורים באזור חושנייה והוצאו להורג בדם קר.

הרכיבה צפונה משם חושפת עוד שתי אנדרטאות המספרות את סיפורה העצוב של חטיבה 188, שנשטפה בגלי השריון הסורי ביממה הראשונה של המלחמה ונפגעה קשות.
הראשונה היא זו של דוד ישראלי ויואב ברקאי. סא"ל דוד ישראלי היה סמח"ט 188. יואב ברקאי היה מילואימניק, מ"מ בחטיבת הגיוס המהיר 179. כשישראלי איבד את הטנק שלו בקרבות סביב נפח הוא עלה על הטנק של ברקאי כדי להמשיך ולהילחם. השניים, שלא הכירו זה את זה עד לאותו רגע, לחמו שכם אל שכם בתוך מרחב שורץ שריון ורק"ם סורי. כשנגמרה התחמושת בטנק שלהם קפץ ישראלי החוצה כדי להתארגן על טנק חלופי שעמד בסמוך, ואז נפגע מירי מקלעים ונהרג. מיד לאחר מכן פגע פגז סורי בצריח הטנק, פוצע את יואב ברקאי פצעי מוות.

האנדרטה האחרונה שנסקור כאן חותמת את נפילת שדרת הפיקוד הבכירה של חטיבה 188 המוכה. בתום הקרב על נפח נמצא טנק המח"ט ממערב לציר הנפט כשהוא הפוך. בבטנו נמצאו אל"מ יצחק בן שהם, מפקד החטיבה, ורס"ן בני קצין, קצין האג"ם שלה. הם לחמו ללא הפסקה באשדי הטנקים נמוכי הצללית בצהוב-ירוק שגלשו מכל הכיוונים תוך שהם חשופים בצריח על מנת להבין טוב יותר את תמונת הקרב, ונפגעו מאש מקלעים. במקום נפילתם צמח עץ, והאנדרטה לזכרם חוסה בצלו.

 * לאורך ציר הנפט קיימות גם כמה אנדרטאות נוספות לנופלים במערכות אחרות או בתאונות אימונים.