ימי לבנון: הופעת מילואים

לפני כמה שנים ראיתי את אהוד בנאי ברמי לוי בטבריה, מסתובב בין המדפים צנום וקטן קומה עם קסקט וזקן. לקח לי כמה שניות להבין שזה הוא וחשבתי שאולי זו הזדמנות טובה לגשת אליו ולהודות לו סוף סוף על השיר ההוא שכתב לפני שבע עשרה שנה, שיר שבמובן מסוים הביא גאולה לנפשי.

אינני מדבר על השפה הייחודית של "הופעת מילואים"; על התמצית ההוויה הישראלית שבנאי מפליא ללכוד; על ההתכתבות המדמיעה, הן עם "ים של דמעות" ("אולי תביא איזה זהר ארגוב") והן עם "שיירה שלנו" ("שיירה, לאיפה את הולכת?!").

אלא על הבור שפוערת בנפש חוויית המוות המרפרף סביבך. בור שאיש לא מכין אותך אליו. הזינוק כאיש אחד מאפלולית החדרים המבוטנים בהישמע האזעקה, ואז, בשוך המתקפה, החזרה אל השקט הצורח בחדר; אל המיטה מתחתיך, שעודנה חמה. החפצים עודם מסודרים תחתיה, או מפוזרים עליה, הספר עוד פתוח, הווקמן עוד פועל, אבל האדם שחלק אתך את החלל המצומצם והאפלולי בלילות ובימים, זה שהוויית המוצב הדחוסה והאינטנסיבית קשרה נימי רעות בינך ובינו; שצחק איתך מבדיחה טובה או המליץ לך על שיר שאהב או שיתף רגש או חלק געגוע; האדם שזינק לצדך החוצה ממש לפני רגע - פתאום איננו עוד. אינו קיים יותר. נחתך באבחה מן הקיום. גם מקיומך.

שנים הסתובבתי עם הבור הזה ולא ידעתי לאן להוליך אותו. זה פשוט היה חד מדי, חותך מדי, שורף מדי. הנפש שלי לא יכלה להכיל את זה. עד שבאו אהוד בנאי ו"הופעת מילואים", עם החיילים הבאים ללא גוף והחלל שמתמלא אור נרות נשמה, ולכד במילותיו את ההבנה החמקמקה הזו, הדקה מן הדק, על רעינו הלוחמים שגופם עוד ישנו עמנו בממד אחד אך נשמתם כבר נמצאת בממד אחר וממתינה לו.

קשה להכניס תחושות טמירות ואישיות כל כך אל בין סורגיהן של מילים, אבל בשורה התחתונה השיר הזה, שיר שני הממדים - כך הוא גם ערוך מוסיקלית, אי אפשר לפספס את זה - עושה שולם בין הבור המצמית ההוא לביני.

בסוף לא ניגשתי אליו. מישהו אחר כבר עשה זאת לפניי ואהוד ענה לו בסבלנות ובמתינות וחשבתי לעצמי שבזה כבר נתמלאה מכסת חובו לבאי רמי לוי באותו יום ושגם לזמר מפורסם מותר לקנות כמה מצרכים בשקט וביישוב הדעת. אבל "הופעת מילואים" ממשיך להתנגן אצלי בכל יום זיכרון ולהעלות ארוכה, קמעה קמעה, לפצעי לבנון שלי.

ולזכרו של סגן אייל מישאל לוי, מחללי המלחמה-ללא-שם בשנות התשעים בארץ הארזים המדממת, שמפגש מקרי שלו ושל פקודיו עם אהוד בנאי על גדר המערכת הוליד הופעה מאולתרת עם "דוד ושאול" על כבש הנגמ"ש, ולימים גם את "הופעת מילואים". הוא נפל במארב חיזבאללה זמן קצר לאחר המפגש ההוא, ביום ב' באלול תשנ"ג.