עַנְוֵי עוֹלָם

את הסיפור הקטן והיפה הזה שלח לי חבר אמריקאי (לא יהודי). הוא סופר ממקור ראשון בפוסט באתר reddit, אתר פורומים גדול בארה"ב.

כל מי שביקר בארה"ב, לא כל שכן חי בה תקופה כעבדכם, יודע עד כמה קדושת המרחב האישי היא בדמם של האמריקאים. אבל כשבחור אפרו-אמריקאי צעיר נרדם על שכנו לספסל (יהודי דתי, במקרה) ברכבת התחתית של ניו יורק - המשיך האחרון לשבת ללא תנועה. כששאל אותו המספר, אמון על הקדושה ההיא, האם ברצונו שיעיר את המתעפץ הפולש - נענה בשלילה. "עזוב", אמר האיש ברכות, "תן לו להמשיך לישון. סביר להניח שהיה לו יום קשה. כולנו היינו במצבים האלה, לא?".

כשירד המספר מהרכבת, עשרים דקות לאחר שלכד את התמונה הזו במצלמת הסלולרי שלו, עדיין היה הבחור ישן בשלווה על כתפו של היהודי, שמצדו המשיך לשבת ללא תנועה. "ראיתי בכך מחווה קטנה, אך אנושית מאד. מיוחדת", הסביר בפוסט ההוא שכתב לאחר מעשה.

"יְהִי חֶלְקִי עִמָּכֶם, עַנְוֵי עוֹלָם".