יוסקה

יוסקה אחיטוב היה שכני במשך חמש שנים. לתקופה קצרה יותר באתי עמו בשערי בית המדרש של ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, אני כתלמיד והוא כמוסד ואגדה, בבית המדרש ומחוצה לו. 

מימיי לא פגשתי אדם אשר רוחב ידיעותיו ועמקות תפיסתו עומדים ביחס ישר לצניעותו וענוותנותו, כיוסקה. נטול תארים, בורח מן הכבוד, מקדים שלום לכל אדם, מאיר פניו לכל בריה, מביט על סביבותיו בעין טובה ומלטפת - היה יוסקה להתגלמות האולטימטיבית של מכלול ערכיו.

בקיאותו העצומה ובהירות המחשבה שלו היוו מסד איתן לתורה הייחודית שיצר, אשר חתרה לחבר ולהתאים בין התורה, שבכתב ושבע"פ, לבין תפיסת העולם ההומנית והחומלת לאורה חי ופעל. על משמר תורתו עמד יוסקה בעוז וללא מורא, גודר בתבונה ובנחישות את הפרצות שנבעו שוב ושוב בחומת היהדות בה דגל והאמין. מפליא היה לחזות כל פעם מחדש כיצד הקיבוצניק מעין צורים מסרב לכוף ראשו בפני איש, תהא סאת תאריו וכיבודיו אשר תהא, ובו בזמן - נוהג בכל ברי הפלוגתא שלו בכבוד, אהבה וענווה.

לפני כשלושה שבועות, ביום ט"ו בסיון, נפטר יוסקה בעין צורים ממחלה קשה. כמה מתאים לקרוא על אדם כיוסקה כעין ההספד שקראו על התנא שמואל הקטן בשעת פטירתו: הי חסיד, הי עניו, תלמידם של אהרן הכהן ויוחנן בן זכאי והלל הזקן. בפי הבריות שגורה האמרה "חבל על דאבדין", ואולם הנוסח המלא בתלמוד הוא "חבל על דאבדין ולא משתכחין": חבל על אלו שאבדו ואינם נמצאים עוד לנו, עבורנו. אם יש תחושה שהציפה רבים מחבריי, ואותי עצמי, עם הסתלקותו של יוסקה והחלל שפערה במערכה על זהותנו היהודית בזמנים משתנים וסוערים - זו היא התחושה הזו.

לאורו נלך ובתורתו ננוחם.