בוקר טוב לכם, מאזינים יקרים, וברכת המושיע על ראשכם. היום נמשיך לקרוא בפרקי האולד-טסטמנט ונספר לכם על עלילות דייויד בן ג'סי - שניה לפני שנהיה קינג דייויד - מהרגע שהגיע לזיקלאג. כי עליכם להבין, מאזינים יקרים, שאחרי שהאיזראלייטס יצאו ממצרים וכבשו את ארץ כנען, פתאום התפנה להם המון זמן לדבר אחד עם השני ולמצוא את הקרובים שלהם ולהתחתן ולבנות בתים וכל זה, ולפני שבכלל הספקתם להבין מה-מי-מו - כבר נהיה להם מלך, שקראו לו קינג סול. א-מה-מה? קינג סול פישל בענק, חברים, בענק! לא חשוב כרגע איך, אז גוֹד אוֹל מָיְיטִי החליט לקחת את הג'וב שלו ולהעביר אותו לדייויד. ואתם בטח יכולים לנחש שסול לא ממש אהב את הרעיון (חחח, חחח) ולכן יאנג דייויד שלנו היה צריך לברוח לזיקלאג. אבל אל תדאגו לו, פולקס. דייויד לא נשאר לבד בזיקלאג יותר מדי זמן, כי תיכף ומיד כשהוא בא לשם, ישר התאספו סביבו כל מיני אנשים. עכשיו, שאלוהים הרחום יסלח לי אם אני לא קורא נכון את השמות, כי זה באיזראלייטית, וזו שפה מסובכת שאללה יוסתור - אבל היו שם אחייזאר, שהוא היה המפקד, וג'ייזיאל ופאלאט הבנים של אזמוות', ג'רימות' וג'וזבאד וג'שובאם וזבאדיה וג'רוהאם וג'ואזר ושמראיה וג'האזיאל ועוד כל מיני חבר'ה עם שמות מעניינים מאד שאני אחסוך מכם כרגע. וכל האנשים האלה, מה אתם יודעים, היו אנשים מגניבים לאללה, אבל מה - מהסוג שלא הייתם רוצים לפגוש בדאונטאון זיקלאג בלילה, פולקס, איף יוּ נואו וואט אַיי מִין (חחח, חחח). כי מסביב לדייויד התאספו כל השאק-שאקלים של האזור, שהבינו שבא לשכונה בחור חדש ושקינג סול הוא כבר סחורה משומשת, לייק א סוס מת, יו נואו. אתם רוצים לדעת למה אני מתכוון כשאני אומר שאקלים? תקשיבו טוב טוב. כל אחד מהחבר'ה האלה ידע לקלוע חיצים ואבנים בשתי הידיים שלהם. ג'יזס כרייסט, מאן. בחיי, אני בקושי יכול לזרוק פריזבי לכלב שלי, ועוד ביד ימין, אבל הבאדי'ז האלה יכלו לקלוע אבן ישר למצח של בנאדם ממייל וחצי, ממש כמו דייויד מול גולאייאת' כי הרי גם הם היו מג'וּדֵיאַה, אבל אצלם זה עבד בשתי הידיים. ואז חשבתי לעצמי, רבאק, אם רק אמא שלי היתה יודעת על החבר'ה האלה, כי אמא שלי, מֵיי שִי רֶסְט אִין פִּיס, היא היתה שמאלית לגמרי כל החיים שלה ואשכרה התבאסה מזה רצח, ופעם כשהיא קנתה נוזל כלים שלחו לה במתנה כפפת ניקיון אבל היא פשוט שלחה אותה חזרה, פוֹלְקְס, ככה כמו כלום, כי לא שלחו לה כפפה שמאלית כמו שהיא ביקשה ונמאס לה כבר מזה שאף אחד לא שם פס על השמאליים (חחח, חחח). אבל, רגע, איפה הייתי? אה, כן. אז החבר'ה האלה יכלו לירות בקשת ולקלוע אבנים בשתי הידיים שלהם ולפגוע בלי בעיה אפילו משני מייל, מאן. ואתם יודעים מה עוד מסופר על החבורה הזאת? שהלוחם הכי חלש שמה היה יכול לקרוע מאה אנשים לחתיכות כמו כלום. והלוחם הכי חזק היה יכול לכסח אלף חיילים בבת אחת, אז תאמינו לי, פוֹלְקְס, בשבילי היה מספיק שיהיה לי איזה חבר מהחלשים שלהם, שיהיה בסביבה, ככה, ליתר בטחון. אבל בכל מקרה, זה היה חשוב מאד שכל החבר'ה האלה באו לחזק את דוד, כי הבנג'מייטס, שהם היו החבר'ה של קינג סול, גם הם לא היו פראיירים, מאן. ממש ממש לא. ואני יכול להבטיח לכם את זה, כי באיזה מקום אחר בתנ"ך כתוב עליהם - תקשיבו טוב, פוֹלְקְס – שהם היו יכולים לקלוע בחץ וקשת מאיזה אלפיים פִיט אל שערה אחת של בנאדם ולחתוך אותה על המקום. והם עוד היו שמאליים, חי אמא שלי. אז בטח שדייויד היה צריך עזרה נגד הבנג'מייט דֶוִיל'ז האלה. אל תשכחו גם שכל המשפחה של דייויד, אבא ג'סי וכל האחים, שבטוח היו מה זה שאקלים, נשארו בג'ודיאה ולא יכלו לעזור לו בזיקלאג-סיטי. אז כל החבר'ה האלה התאספו להם בזיקלאג ובאו לדייויד וצרחו באושר: היה לנו למלך, הו, דייויד בן ג'סי! הושיע אותנו, הו יס, דייויד בן ג'סי! וכאלה. ואיך שדייויד ראה את כל הג'זובייד'ס והג'ייזיאל'ס האלה קופצים באטרף שלהם הוא על המקום ידע שהוא כבר מסודר לאללה, ושזה רק ענין של זמן עד שהוא עוזב את זיקלאג פוֹר גוּד והולך להיות מלך ולגור במקום קצת יותר נורמלי.
ואתם בטח שואלים את עצמכם: איך כל השאק-שאקלים האלה קשורים אלינו, אנחנו הרי אנשים פשוטים, בקושי מסוגלים להחטיף מכות עם יד ימין, ולקלוע? אפילו לסל של הילד בבֶּאק-יָארְד אנחנו לא קולעים. אבל בואו אני אגיד לכם: כמו שהחבר'ה האלה היו טובים עם אבנים ועם חצים – ככה ג'יזס נתן לכם דברים שאתם טובים בהם. וכמו שכל הג'מעה הזאת לא פחדה מהבנג'מייטס ומהחיצים שלהם, ככה גם אתם לא צריכים לפחד מהדֶוִיל שבתוך הלב שלכם. אז קומו, חברים, וקחו את החרבות שלכם ואת החיצים ואת האבנים, שזה בעצם הכשרונות שלכם והדברים שאתם הכי טובים בהם, ולכו תראו לדֶוִיל ולסֶייטֶן מה זה להתעסק אתכם ותכסחו להם את האמ-אמא פעמיים כי טוב בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.
מפי עוללים:
נעמה: אבא, רוצה לשמוע משהו שפשוט לא תאמין?
אבא: בטח! יאללה, ספרי.
נעמה: רגע, רגע, רגע, מה נראה לך? קודם תבטיח לא להאמין.
_______
נעמה: אבא, מתי תבוא כבר?
אבא: עוד שניה בדיוק אני מגיע.
נעמה: אוי ואבוי...
אבא: למה אוי ואבוי?
נעמה: כי שניה של מבוגרים זה הרבה מאד זמן
_______
אבא, איפה החוט הדלמטי? (נעמה מצחצחת שיניים).
ואו! וורט כזה לא שמעתי אפילו בשבתות זכור...
השבמחק+++!!
השבמחקכן, ללא ספק עץ חניתו כמנור אורגים.. (כלומר: אחלה כישרון רטורי)
השבמחק