(דקוטה הדרומית, מינסוטה, ויסקונסין, אילינוי, אינדיאנה, אוהיו,
פנסילבניה, מרילנד)
1. בכל הארצות מנציחים אישי ציבור. פסלים; פורטרטים; דיוקנאות; מונומטנטים. זו דרכו של עולם, ככלות הכל. אבל החבר'ה בדרום דקוטה, כמו אמריקאים טובים, רצו את זה בגדול, ואם אפשר אז בענק, ואם ניתן אז באנורמוסלי ג'אייגנטיק. 'סתכל שניה על ההר ההוא, הם אמרו לפסל גוטסון בורגלום מול מאונט ראשמור, שניצב, שחור ושאנן, בלב שמורת הבלאק הילס, יש מצב שתוכל לחצוב בו ארבעה דיוקנאות ענק של מפורסמים מהאיזור? בורגלום הסתכל קצת לפה ושם, גרד כמה שכבות אבן עם האצבע ואמר: יאללה, פסדר.
12 שנים אחר כך גמר בנו של בורגלום (שמת בינתיים מסיבוך של ניתוח
לב) את ההלל על המונומנט המגלומני והסופר-מרשים הזה. בורגלום עצמו, יש לציין, ויתר
בנימוס על הרעיון להנציח באנדרטת הענק שלו אי אלו פיגורות מקומיות לא חשובות במיוחד,
ובחר בארבעה נשיאים אמריקאים בולטים: וושינגטון, הנשיא הראשון; ג'פרסון, שהכפיל את
שטחה של אמריקה ופרץ את הדרך למערב; לינקולן, שביטל את העבדות ותיאודור רוזוולט,
שהנהיג את המהפכה התעשייתית של תחילת המאה העשרים באמריקה. הפועלים של בורגלום
השתלשלו מהפסגה בעזרת מערכת מתוחכמת של כבלים ורתמות, ושינו את פניו של ההר הנדהם
והמסרב להאמין באמצעות קשת רחבה להרשים של כלים ואמצעים - החל מדינמיט, עבור
בפטישי אויר וכלה באיזמלי סיכה עדינים.
אפשר (ואף ראוי) להתווכח עם היומרות. אפשר (ואף רצוי) ללגלג על
הנסיון הכל כך אנושי הזה להיחרת, פשוטו כמשמעו, כמעט בכוח בנצח; לנסות ולהביס את
עובדת היות כולנו - נשיאים כפשוטי עם - כלים בעפר ונעלמים באבק. אבל תכל'ס -
התוצאה עוצרת נשימה, ותהא הסיבה לה אשר תהא.
2. מגלומניה היא גם הסיפור של מגדל סיר'ס בשיקאגו. סיר'ס, סוג של
חברה מסחרית קמעונאית לבגדים, תפחה לממדי ענק בשנות השבעים העליזות ובהתאמה התגלע
צורך דחוף במרחבי עבודה חדשים לפקידותיה וזבניותיה העמלניות. אז למה לא, בעצם -
חשבו החבר'ה בסיר'ס - להרוג שני ציפורים באבן אחת? (אני יודע, לא נשמע מי יודע מה
הומאני ביחס לגרסה העברית של הפתגם - אבל ככה אומרים את זה באנגלית, מה לעשות...):
גם להתרחב בטירוף וגם לשבור שיא עולמי על הדרך?
אולם כדרכה של מגלומניה, תמיד יימצא מגלומן גדול ומטורף אפילו יותר
ממך.
אז כשנבנו בנייני פטרונאס באינדונזיה טענו בסיר'ס שלמרות שהתאומים
האינדונזים עולים על הבייב שלהם במטראז' - במגדל שלהם יש עדין יותר קומות.
וכשהטייוואנים החליטו שגם הם רוצים ובנו את מגדל טייפה, המשיכו
בסיר'ס לטעון שעם האנטנות שעל הגג הם עדין ה-מ-ב-נ-ה הגבוה בעולם.
אבל אז סחו לעצמם אי אלו שייחים שמנים במפרץ, על נרגילה בטעם
אפרסמון: "יושב לו צי של מרצדסים מוזהבים? יושבים להם איים מלאכותיים עם
מרכזי קניות בגודל של עיר בינונית? יהא מונח לו גם מגדל, ושיעלה כמה שיעלה".
כך קם לו ה"בורג' חליפה" בדובאי וקבר סופית את השיא של
סיר'ס. אבל המגדל השחור מאילינוי הוא עדין הגבוה בארה"ב ועדין צופה מגבוה -
מאד מגבוה - על אחת הערים היפות שראינו באמריקה. את האנשים הגודשים את רחובותיה
סחופי הרוחות של שיקאגו כבר לא ממש הצלחנו לראות מהסקאיי-דֶק שבקומה ה-103, אבל
הנופים, השדרות, הפארקים העצומים, התעלות החוצות את העיר, הנמל וחופיה הארוכים של
ימת מישיגן, הרחיבו את דעתנו עד למאד.
3. ולסיום, מהו סיפורו של הרוקנ'רול אם לא מגלומניה? נראה שהיכל
התהילה של הרוק'נרול מאד התאמץ להפוך את קליבלנד האפורה שלחוף ימת אירי, זו שזכתה
לכינוי הלא ממש מחמיא "The Mistake on the Lake", למקום קצת יותר
סקסי באמצעות הפירמידה היפה שנבנתה ממש על קו המים, ועבור תושבי קליבלנד ספוגי
העלבונות אני באמת מקווה שזה הצליח...
אבל בכל הקשור לרוק'נרול, נראה שההיכל לקח על עצמו משימה הגדולה
מכפי מידותיו. זה באמת נחמד להציג שמונים חליפות הופעה מקוריות של ג'ון לנון או את
תג השוטר של אלביס פרסלי, או את הגיטרה הדו-זרועית של בראיין מיי מקווין, וזה גם
די משעשע לצפות בהקלטות הוידאו של כל מיני פוליטיקאים אמריקאים שמרנים שמספידים,
איש בתורו, את "הטירוף המטופש הזה שהורס את הדור הצעיר ולא יחזיק מעמד
שנתיים" - אבל דחילק, להקדיש 80% מהמוזיאון ומהיכל התהילה לכל מיני סיסים משנות
החמישים/שישים (מחק את המיותר) שרקדו אומצה-אומצה עם חליפות שלושה חלקים/טוניקות
מלמלה בוורוד וטורקיז (כנ"ל) ושכנעו את עצמם ואת מעריצותיהם ההיסטריות שהם
כוכבי רוק, ולא להקדיש תצוגה אחת ללד זפלין או לפינק פלויד או למטאליקה? סורי. לא
קונה את זה. ואולי מלכתחילה בניית "היכל התהילה של הרוקנרול" היתה לא
יותר מיומרה חסרת סיכוי.
(מה שכן, ממפלס חמש יש אחלה נוף לים).
ומקליבלנד (בלי הג'י.פי.אס אהובנו, שנלקח מאתנו על ידי איזה ג'אנקי
בן עוולה בטולדו, אוהיו. ובהזדמנות זו אולי באמת נאחל למנוול - שגם שבר לנו את
החלון על הדרך - שייקח בקרוב ממש מנת יתר, לא לפני שיחטוף שחין בלבלב וצרעת
בסינוסים) בנסיעת דוך לילית - אחרונה בסיבוב הזה - חזרה לבולטימור.
מה נאמר, חברים. אין כמו בבית (אפילו אם יוצא לו להיות
בפייקסוויל).
* מבחר תמונות תוכלו למצוא כאן (בגרסת "המיטב" - כ-60 תמונות) או כאן (בגרסה המורחבת - כ-200 תמונות).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה