אני: שלום, אגד אבידות?
נציגה: כן, שלום וברכה אדוני, מדברת מיטל
אני: שלום מיטל, תשמעי, לפני שבועיים שכחתי ספר באוטובוס שלכם ופתחתי פנייה, אבל אף אחד לא חזר אלי מאז
מיטל: מה שם הספר אדוני?
אני: האימפריה של היטלר
מיטל: יימח שמו וזכרו
אני: אמן, אז מה איתה באמת?
מיטל: עם האימפריה?
אני: עם הפנייה
מיטל: אהה, הנה אני בודקת... הספר לא נמצא, אדוני. מצטערת
אני: מוזר...
מיטל: אבל אתה יכול לבוא למחלקת אבידות ולחפש אותו
אני: אבל הרגע אמרת שלא מצאו אותו
מיטל: אדוני, מה הקשר?
אני: אם לא מצאו אותו אז למה לי לבוא לחפש אותו?
מיטל: אדוני, אמנם לא מצאו אותו, אבל זה לא שולל ממך את הזכות לבוא לחפש אותו
אני: מההה?
מיטל: אדוני, מה לא ברור?
אני: מה יש לי לבוא לחפש אותו אם לא מצאו אותו?
מיטל: אדוני, *הם* לא מצאו, אבל אולי אתה תמצא?
אני: כלומר, כולנו עובדים באגד באיזשהו אופן
מיטל: לכולנו יש את הזכות לבוא ולחפש באגד, כן אדוני
אני: כלומר, אגד אומרים לנו שמציאת אבידה או אי מציאתה היא בעצם עניין סובייקטיבי, בבחינת מה שראובן לא מצא בשום אופן בשבתו כראובן, אולי ימצאנו שמעון אך ורק על שום היותו שמעון
מיטל: מההה?
אני: דהיינו מעצם שמעוניותו, את מבינה? המציאות הא-פריורית נכפפת דה פקטו לסובייקט
מיטל: אדוני, עומדת לך הזכות ל...
אני: היינו אגד בבחינת בלעם, אנכי בחינת אתונו והספר בחינת מלאך ה' על עין הדרך
מיטל: אתוני... זתומרת, אדוני... אני רק אומרת שאתה יכול...
אני: או, אם תרצי, יש פה בעצם מעין דיאלקטיקה הגליאנית, כאשר הקביעה הנחרצת בפנייה בדבר אי מציאת הספר היא התזה, המשך קיומו בוודאי היכן שהוא בעולם הוא האנטיתזה ואילו התקווה החמקמקה לבוא מחר בכל זאת לתחנה מרכזית קומה שלוש מתוך האמונה באפשרות הניסית שיתגלה אל מול עינינו דווקא, היא היא הסינתזה!
מיטל: טוב, שיישרף בקבר השחור בכל מקרה
אני: מי? בלעם?
מיטל: לא
אני: הגל?
מיטל: לא
אני: אז מי?
מיטל: היטלר, זה מי. אימפריה עאלק. מתחת לאדמה אולי
נציגה: כן, שלום וברכה אדוני, מדברת מיטל
אני: שלום מיטל, תשמעי, לפני שבועיים שכחתי ספר באוטובוס שלכם ופתחתי פנייה, אבל אף אחד לא חזר אלי מאז
מיטל: מה שם הספר אדוני?
אני: האימפריה של היטלר
מיטל: יימח שמו וזכרו
אני: אמן, אז מה איתה באמת?
מיטל: עם האימפריה?
אני: עם הפנייה
מיטל: אהה, הנה אני בודקת... הספר לא נמצא, אדוני. מצטערת
אני: מוזר...
מיטל: אבל אתה יכול לבוא למחלקת אבידות ולחפש אותו
אני: אבל הרגע אמרת שלא מצאו אותו
מיטל: אדוני, מה הקשר?
אני: אם לא מצאו אותו אז למה לי לבוא לחפש אותו?
מיטל: אדוני, אמנם לא מצאו אותו, אבל זה לא שולל ממך את הזכות לבוא לחפש אותו
אני: מההה?
מיטל: אדוני, מה לא ברור?
אני: מה יש לי לבוא לחפש אותו אם לא מצאו אותו?
מיטל: אדוני, *הם* לא מצאו, אבל אולי אתה תמצא?
אני: כלומר, כולנו עובדים באגד באיזשהו אופן
מיטל: לכולנו יש את הזכות לבוא ולחפש באגד, כן אדוני
אני: כלומר, אגד אומרים לנו שמציאת אבידה או אי מציאתה היא בעצם עניין סובייקטיבי, בבחינת מה שראובן לא מצא בשום אופן בשבתו כראובן, אולי ימצאנו שמעון אך ורק על שום היותו שמעון
מיטל: מההה?
אני: דהיינו מעצם שמעוניותו, את מבינה? המציאות הא-פריורית נכפפת דה פקטו לסובייקט
מיטל: אדוני, עומדת לך הזכות ל...
אני: היינו אגד בבחינת בלעם, אנכי בחינת אתונו והספר בחינת מלאך ה' על עין הדרך
מיטל: אתוני... זתומרת, אדוני... אני רק אומרת שאתה יכול...
אני: או, אם תרצי, יש פה בעצם מעין דיאלקטיקה הגליאנית, כאשר הקביעה הנחרצת בפנייה בדבר אי מציאת הספר היא התזה, המשך קיומו בוודאי היכן שהוא בעולם הוא האנטיתזה ואילו התקווה החמקמקה לבוא מחר בכל זאת לתחנה מרכזית קומה שלוש מתוך האמונה באפשרות הניסית שיתגלה אל מול עינינו דווקא, היא היא הסינתזה!
מיטל: טוב, שיישרף בקבר השחור בכל מקרה
אני: מי? בלעם?
מיטל: לא
אני: הגל?
מיטל: לא
אני: אז מי?
מיטל: היטלר, זה מי. אימפריה עאלק. מתחת לאדמה אולי