החיים מזמנים לנו לעתים
תעלולים אירוניים מעניינים. במסגרת תעלול אשר כזה אווה לו הרב יגאל לוינשטיין, ראש
המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי, להתגולל בגסות על בני הקהילה הגאה
דווקא בסמיכות ניכרת למועד מצעד הגאווה בירושלים. הרב לוינשטיין, שללא ספק בא
לקלל, מצא עצמו בעיקר מברך. דבריו היו כה בוטים, מקוממים ומנותקים עד כי תגובת
הנגד אליהם הכתה גלים שחרגו משמעותית ממסגרת הכנס המצומצם והסופר-מגזרי בו נאמרו.
במו ידיו הצעיד הרב לוינשטיין אל קדמת הבמה מחנכים, מנהיגי ציבור דתיים ורבנים
שסלדו מדבריו סלידה של אמת, עמדו והכריזו בקול רם וברור: האיש אינו מדבר בשמנו
ואין לנו חלק ונחלה לא בתוכן דבריו ולא בסגנונם.
אין זה מקרה, אגב,
שהדברים הללו יוצאים מפיו של רב הנמנה על ישיבות הקו, קבוצת הישיבות היונקות את
תורתן מישיבת "הר המור" הירושלמית. כמו בלון הליום הנשמט מידיו של הילד
האוחז בו וממריא אל על, כך הולכת אסכולת הר המור ומאבדת קשר עם המציאות, משתבללת
בתפיסותיה הקיצוניות ומתפלאת פליאה אמתית שוב ושוב כל אימת שהיא נוכחת לגלות כי
הציבוריות הישראלית מסרבת להתיישר לפי אמונותיה ותפיסותיה. מבחינה זו, התסכול
שביטא הרב הוא אמיתי, אולם יותר מכל יש בו כדי לחשוף עד כמה הוא ודומיו נותרים
מאחור, מובסים.
החברה הדתית עשתה בשנים
האחרונות קפיצת דרך מהותית ומשמעותית בכל הקשור לקבלה ולהכלה של להט"בים בכלל
ולהט"בים דתיים בפרט. בתנועת מלקחיים מבורכת קמו ההורים, האחים ובני המשפחה
וסרבו להוקיע את יקיריהם, כאשר במקביל עוד ועוד אנשי חינוך דתיים לא הסכימו להתנכר
עוד אל תלמידיהם הלהט"בים, בארון או מחוצה לו. ערכים של אנושיות, חמלה ושכל
ישר גברו בתהליך ארוך ועקבי על הרתיעה, הזרות והדעות הקדומות והביאו את אלה גם אלה
להכיר במורכבות חייהם של הלהט"בים הדתיים ולאמץ אותם אל לבם. היכולת להפריד
בין האיסור המקראי לבין אותם אלו שנפשם נקרעת בגינו הלכה והתחדדה, ועודנה. לאחר
שנים ארוכות וקשות פוגשת ידם של האחרונים יד איתנה ומחבקת מושטת לכיוונם.
את התהליך הזה הרב
לוינשטיין וחבריו לא יצליחו לעצור, לא בצבא ולא מחוצה לו, ומכאן כאמור מצוקתם.
החושך המשתקף מתוכן דבריהם ומסגנונם הולך ומצטמצם; אי קטן של רהב וגסות רוח, ההולך
ומוקף מכל צידיו בעוד ועוד אלומות מאירות, אנושיות. עוד ועוד אנשים סביבי, בוגרי
מכינות וישיבות הסדר, בתוך העולם הדתי ומחוצה לו, לא מסוגלים עוד לשתוק נוכח מאבקם
הצודק של הלהט"בים להכרה ולשוויון, או לתמוך בו ממרחק. עוד ועוד אנשים סביבי
קמים ומכריזים בקול רם וברור כי נקעה נפשם מן השנאה, החד-ממדיות והבערות וכי כל
עוד הללו מאוים לעצמם דריסת רגל בציבוריות הישראלית הם ימצאו מולם התנגדות נחושה.
עקבית. לא מתנצלת.
בשנה שעברה צעדה במצעד
הגאווה בירושלים נערה אמיצה שלימדה את כולנו מה פירושה של עמידה איתנה לימין
הנרדף. היא שילמה על כך בחייה. השנה נצעד בעקבותיה ונמלא את החלל שהותירה במאות
ואלפי צועדים חדשים. רבים מהם יצעדו לראשונה, בזכות הרב יגאל לוינשטיין. גם אני
אהיה שם.
(פורסם ב"ישראל
היום" ב-20.7.16)